וקראו לו זקני עירו וגו׳. לפי הפשט והמשך הכתובים יקראו אותו ושואלים על מה הוא ממאן:
ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה לאשה אינו רוצה בה. והדבר מובן שאינו יכול להתגבר על טבעו לבעול אשה שלא לשם אישות אע״ג שהיא מצות יבום אינו יכול לכבוש את טבעו מפני המצוה. [ועמש״כ בס׳ בראשית ל״ט ח׳] זהו המשך הכתובים לפי הפשט. אבל לפי הקבלה אין דבור ב״ד עם היבם לאחר שאמרה מאן יבמי וגו׳ כי אם לפני זה. ואם כן סדור הכתובים קשה מש״ה העלו חז״ל לפרש וקראו לו זקני עירו ודברו אליו שב״ד משיאים לו עצה שלא לייבם אם הוא זקן והיא ילדה או להיפך ומפרשים הכתוב שבשני אופנים יאמר לא חפצתי לקחתה או אם לא יחפוץ האיש וגו׳. או שהוא היה חפץ לקחת אותה. אבל וקראו לו זקני עירו ודברו אליו שאינו ראוי לעשות כן ולייבם שלא בתורת אישות אינו יכול כמש״כ אזי בשני אופנים הללו:
ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה: