1
וקצתה את כפה. אלו הי׳ כמשמעו וקצתה את ידה מיבעי כמו דכתיב ושלחה ידה אלא הפי׳ וקצתה את כפה היינו מעשה ידיה שהוא סתמא בפלך ונעשה בכף. וכדכתיב ותעש בחפץ כפיה. והענין משום דאשה פגיעתה רעה שאין לה ממה לשלם רק ממע״י לפי התורה שלא היה שייך לבעלה. ואם לא תרצה לעשות אין לב״ד ממה לגבות ממנה. נמצא מקצים ידיה שלא תעשה או נוטלים הריוח:
2
לא תחוס עינך. אם האשה עשירה ויש לה נכסי מלוג. וכבר היה המנהג שהיה פירות נ״מ לבעל. כמו בהגר שפחת שרה וכן בעכסה בת כלב שנתן לה אביה גולות עילית ותחתית לטובת אישה. וא״כ א״א לגבות מאותם הנכסים אלא מוכרים בטה״נ שאם ימות הבעל קודם לה יגבה השדה כדאיתא בב״ק פ׳ החובל שהיה לפני תקנת אושא. אבל בזה נמצאת האשה מפסדת הרבה בשביל מעט שנותנים להניזק. מש״ה כתיב לא תחוס עינך להפסידה יותר ממה שחייבת לשלם: