ונגשו הכהנים בני לוי. כבר ביארנו פשט זה היחס שהמה כהנים ת״ח דוקא וביאר הכתוב השייכות להכהנים ת״ח לאותו ענין. שני טעמים. א׳ כי בם בחר וגו׳ ע״כ ברכתם ברכה ותפלתם תפלה. ב׳ ועל פיהם יהיה כל ריב. שבין אדם לחבירו:
וכל נגע. עונשי שמים. היינו שהכהנים שומרי תורה כל מילי דמתא עלייהו רמיא. כדאי׳ במ״ק ד״ו א׳ צורבא מרבנן דאיכא במתא כל מילי דמתא עלי׳ רמיא. וא״כ כל מקרה שבא בעיר שאינו מצוי כ״כ עליהם חל העונש וכדאי׳ במכות די״א א׳ שהי׳ להם להתפלל ע״ש עובדא דריב״ל. וה״נ ביאר המקרא דכל ריב שלא ניטש טרם התגלע לרע וכל נגע בידי שמים שבא בעיר. הוא על פיהם שלא השגיחו להסירו על פי פיוס בני אדם וע״י תפלה. ודומה כאלו ע״פ נעשה הריב והנגע כיון שעליו הוא מוטל לדאוג ע״ז והוא התרפה. וזהו דברי שלמה במשלי י״ח דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן גם איש מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית. פי׳ האיש שמלאכתו להסיר דברי נרגן והוא התרפה. אח הוא להנרגן המשחית. משום זה עתה כשאירע אותה סיבה על הכהנים הלוים להתעסק. [ועדיין אינו מדוקדק השנוי דכתיב בני לוי ולא כמו בכ״מ דכתיב הלוים. ומזה יצא דרש בגיטין פ׳ הנזקין דבכ״מ שניגשים כהנים וישראלים יש לוים באמצע. ועי׳ מש״כ להלן ל״א ט׳]: