לא תלין נבלתו על העץ כי קבר וגו׳. על העץ מיותר. שהרי כל מת מצוה בקבורה. א״כ גם באינו תלוי אסור להלין אלא שתי אזהרות נכללו בזה המקרא כמו שרגיל במשנה תורה א׳ לא תלין על העץ אפי׳ אם א״א לקוברו מאיזה טעם. ב׳ לא תלין נבלתו כי קבר וגו׳ ועל אזהרה ראשונה מפרש הטעם. כי קללת אלהים תלוי. ופי׳ מליצה זו פרש״י משל לשני אחים וכו׳ והוא ברייתא דר״מ ור״מ לטעמיה דס״ל דעובד ע״ז אינו בכלל מגדף. ומכ״מ מצוה לתלותו וע״כ פי׳ כי קללת אלהים תלוי כזה המשל. אבל חכמים ס״ל דע״ז בכלל מגדף ושניהם מכונים בשם מגדף כמש״כ הרמב״ם הל׳ ע״ז פ״ה ה״ו כל המודה בע״ז כו׳ ה״ז מחרף ומגדף כו׳ לפיכך תולין עובד ע״ז כמו שתולין את המגדף כו׳ ומש״ה מתפרש כמשמעו וכדתנן בסנהדרין מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם. ועובד ע״ז בכלל מברך. וקללת אלהים הוא ויותר מזה ביארנו עומק שיטת הרמב״ם בס׳ במדבר פ׳ מגדף. ועל אזהרה השני׳ מפרש הטעם. ולא תטמא וגו׳. וכמש״כ הראב״ע שרוח הטומאה שורה על המת. ולפי זה היתה הדעת נותנת שאין זה מצוה אלא בא״י. אבל כלל גדול הוא שכל מצוה שאינה תלויה בקרקע נוהגת גם בחו״ל. וא״כ למאי כתיב ולא תטמא את אדמתך. דמשמעו דוקא א״י. אלא בא ללמדנו דאפי׳ עובד כוכבים התלוי יש להסירו מזה הטעם שאע״ג שאין רוח הטומאה כ״כ כמו בישראל מ״מ אסור באדמתך וכדכתיב בס׳ יהושע שכן עשו מזה הטעם: