איננו שומע בקול אביו ובקול אמו. דכתיב בס׳ משלי שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך. הביאור בזה דהאב דרך ללמד לבנו תורת ה׳ שנקרא מוסר והאם מלמדת ד״א ומנהג טוב ונקרא תורת אם מעתה הבן אשר איננו שומע למוסר אב נקרא סורר ואשר אינו שומע לתורת אם נקרא מורה. והכונה שאינו הולך לא בדרך התורה ולא בד״א. ובספרי תני׳ סורר על דברי התורה ומורה אלו הנביאים. והיינו הך שהנביאים לא חדשו דבר הלכה כי אם מנהגים ומדות ישרות ומכונים בשם תורת אם ונכלל בלשון בקול אביו ובקול אמו. היינו קול הקב״ה בתורה ובקול הנביאים. ולמדו מזה הדיוק מדכתיב בקול ולא לקול דמשמעו בכ״מ שומע ומציית. אבל בקול משמע שומע. מדקדק לדעת הכונה והיינו בתורה ונביאים שנצרך לדקדק בדברים: Wayward and rebellious son. The continuation of the verse explains what this means, “He does not obey his father or his mother.” In Mishlei the verse states, “Hear, my son, the instruction of your father, and do not forsake the teaching of your mother” (Mishlei 1:8). This means that the father teaches his son the Torah of Hashem, which is called “instruction” whereas the mother teaches correct behavior and customs, which is the “teaching of the mother.” The son who does not listen to the Torah of his father is called “wayward” and if he does not listen to the teachings of his mother he is called “rebellious.” In other words, this son does not follow in the path of Torah nor of correct behavior.