1
ראשית. זה השורש יש לו שתי משמעות. א׳ המובחר שבדבר. ב׳ הבא לידו בראשונה וע׳ ר״פ תבוא מש״כ שם. ובמקרא זה פי׳ ראשית דגנך וגו׳ המובחר שבתבואה וכמש״כ בפ׳ קרא כל חלב וגו׳. אבל אין משמעו הנקצר או הנידוש ראשון אלא כבר נידוש ונעשה כל התבואה דגן והוא תורם המובחר מהם מש״ה נקרא בפי חכמים תרומה. אבל וראשית גז צאנך משמעו הניגו׳ ראשון :
2
דגנך תירשך ויצהרך. כבר נתבאר לדעת הגאונים והרמב״ם דכל דמידגן בכלל דגנך פירות וכל זרעים לאפוקי ירקות:
3
תתן לו. דבפ׳ קרח כתיב במצות תרומה כל חלב וגו׳ ראשיתם אשר יתנו לה׳ לך נתתים. דמשמעו אשר יתנו מרצונם וכמו שהיה המנהג בכל דבר הטעון ברכה להפריש חלק גבוה כמש״כ כ״פ ובא המצוה שם שמתנה זו תהי לכהנים. אבל לא נתבאר שמחויבים ליתן המובחר לה׳ ולכהן. ע״כ פי׳ הכתוב כאן תתן לו חובה ליתן ראשית דגן תו״י לכהן: