1
אך הנביא. ולא כתיב אך האיש אשר יזיד וגו׳ שאינו חייב אלא מי שהיה עולה עה״ד לשמוע לו משא״כ הדיוט שבל״ז אין דבריו נשמעין. והיינו שכתב הרמב״ם הל׳ יסה״ת פ״ט ה״ב הא למדת שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה לפיכך אם יעמוד אחד בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות או מופת ויאמר שה׳ שלחו להוסיף מצוה וגו׳. הרי דייק דוקא שעשה תחלה אות או מופת. והיינו שנתחזק לנביא משא״כ הדיוט:
2
אשר יזיד לדבר דבר. האי דבר מיותר. ללמדנו מש״כ הרמב״ם שבא להגיד ד״ת לפרש במצות שבתורה והוא בכלל דבר כמש״כ בזקן ממרא דבר:
3
אשר לא צויתיו. אפילו צויתי אבל לא אותו צויתי אלא לנביא אחר. כדאי׳ פ׳ הנחנקין: