ששת ימים. ובפ׳ שמות פ׳ בא כתיב שבעת ימים וגו׳ וכבר דרשו חז״ל הרבה בזה. ולפנינו יבואר עוד:
עצרת לה׳ אלהיך לא תעשה מלאכה. א״א לפרש אזהרה זו דאסור לעשות מלאכה משום קדושת יו״ט. דא״כ מלאכת עבודה מיבעי. ותו הרי מפורש בירושל׳ פ׳ כ״ג דהאי קרא בא להשלים ארבעים א״מ חסר אחת. וכל אזהרה דמלאכת עבודה אינו מן המנין כמש״כ בחי׳ רשב״א פ״ד דשבת בשם ר״ח. ותו הא לא נזכר אזהרה זו דמלאכה בכל המועדות דפ׳ זו ומאי אולמא דשביעי של פסח דאזהיר רחמנא עלה גם בפ׳ זו. אלא לא מיירי כ״א כמו משמעות עצרת היינו שיהא עצור לפני ה׳ ומפרש שלא יעשה מלאכה כדי שלא יסיח דעת מעצרת. והכי מפורש בחגיגה ד״ט מאי עצרת אי עצור בעשית מלאכה הכתיב לא תעשה מלאכה עצרת דכ״ר למ״ל אלא לג״ש. הרי דמשמעות עצרת ולא תעשה מלאכה חד הוא. והרי בלשון עצרת ודאי אין במשמע איסור מלאכת עבודה יותר משארי מלאכות אוכל נפש. וה״נ הפי׳ לא תעשה מלאכה משמעו שיהא פנוי איזה שעה ממלאכה כדי שיהא עצור לפני ה׳. ומש״ה לא כתיב לא תעשה כל מלאכה דיהא משמעו כשיעורין שקבעו חז״ל בשבת ויו״ט. אבל אין הדבר תלוי בזה אלא שיהא פנוי והוא משום הבאת קרבן וכמו דכתיב בפ׳ בא וביום השביעי חג לה׳. ושני המקראות באים לתשלומי חגיגה וביום שמקריבין אז המצוה להיות פנוי מכל עסק ומלאכה כדי להתבונן לתכליתו. והיינו דאי׳ בחגיגה שם מה עצרת דפסח לתשלומין כו׳ . הרי דלשון עצרת משמעו לקרבן השלמה דיום הראשון. וע״ז קאמר בגמ׳ דאי הוי כתיב לא תעשה מלאכה ג״כ ידענו שהוא משום השלמה והבאת קרבן וא״כ עצרת למ״ל אלא לג״ש. זהו דרשת חז״ל. אכן לפי הפשט מצוה דעצרת לפני ה׳ להתבונן על תכלית אכילת המצה כל שבעה שאין תועלת בהשתדלות וכמו שביארנו בפ׳ קדש לי שהיה בזה הרחבת הדרוש לקידוש בכורים. ומש״ה שם כתיב שבעת ימים תאכל מצות וכאן כתיב ששת ימים דשם מיירי בזמן הבית ולא באה מצות אכילת מצה ביום הראשון ג״כ אלא לתכלית אחד דשבעת הימים שהרי ספור י״מ לא היה כ״א על הפסח כמש״כ לעיל. משא״כ בפ׳ זו דמיירי בזה״ז דעיקר ספור י״מ הוא על המצה א״כ משונה יום הראשון משאר הימים דיום הראשון חובה לדבר בו הרבה. משא״כ בשאר הימים אינו אלא מצוה להתבונן בשביעי תכלית אכילת מצה של ששת ימים ולעשות עצרת לפני ה׳. מש״ה חלק הכתוב ששת ימים אלו מיום הראשון. וג״ז נכלל במשמעות לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה. היינו בשעת עצרת שהרי אין מקרא יוצא מ״פ דכתיב שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני. והיינו דאכילת מצה בפסח מעין אכילת מנחות כל השנה שהוא מצה שבאה ללמד דהמתקרב לפני ה׳ עליו למעט תחבולות כמש״כ בס׳ ויקרא ב׳ י״א וה״נ בפסח לכל אדם כמש״כ שם. וזהו דכתיב עצרת לה׳ שאז ראוי להדבק בה׳. [ומש״ה אמר שלמה שה״ש בפסח שהוא יסוד על אהבת ה׳ כדברי חז״ל הרואה שה״ש בחלום יצפה לחסידות וכפרש״י שם בקשת אהבת ה׳ ומזה אנו נוהגים מדור דור לקרוא שה״ש בפסח]: