צדק צדק תרדוף. בסנהדרין דל״ג מפרשי אחד לדין ואחד לפשר. ופרש״י צדק פשרה שלך לפי ראות עיניך. ולא תרדוף את האחד יותר מחבירו עכ״ל. ולכאורה אינו מובן הא אין כופין את הבע״ד לעשות פשר ואחר ששניהם מתרצין הרי מסתמא יודעים ובטוחים שנוחין הדיינים לפני שניהם ולא יהי׳ להם דעת נוטה לאחד יותר מחבירו. ואם לא חשו לכך. הרי נתרצו בכל האופן ואינהו דאפסדו אנפשייהו ולא שייך ע״ז מצות התורה. ונראה דבזה מיושב סיפא דהאי ברייתא הא כיצד שתי ספינות שפגעו זה בזה אחת טעונה ואחת שאינו טעונה תדחה טעונה לשאינו טעונה כו׳. וקשה מאי כיצד וכי לא ידענו מהו פשר. אלא משום דלא משכחת אזהרה זו אלא במקום שכופין לעשות פשר ובאופן שא״א להניח לבע״ד שיגיעו לעומק הדין ואז ב״ד כופין לעשות פשר. ובזה האופן ניחא אזהרה צדק תרדוף ומש״ה תני כיצד כופין לעשות פשר שתי ספינות כו׳. ועפ״י עומק הדין אין לנו במה לכוף את שאינו טעונה שתלך לאיבוד. אלא יהא כל דאלים גבר או שניהם נטבעין אבל אין זה משפט ישר. ע״כ כופין לעשות פשר. ונראה עוד דעל כיב״ז אמרו חז״ל בפ׳ הפועלים שחרב בהמ״ק על שהעמידו דבריהם על ד״ת פי׳ לא רצו לותר על הדין אע״ג שההכרח היה לעשות פשר:
למען תחיה. הרודף אחר צדק משיג שמחת הנפש בהגיע לידו ענין מסובך והוא מוציאו לאור הצדק והוא חיות הנפש כמש״כ לעיל ד׳ א׳ ובכ״מ:
וירשת את הארץ. באשר הארץ מסוגלת להלין בה צדק ע״כ דורש צדק זוכה אליה ביותר: