איש כמתנת ידו וגו׳. הדבר מובן דהאי קרא מתפרש אחר משמעות מקרא דלקמיה. ולמשמעות הראשון שלא יראה פני ה׳ בלי קרבן א״כ מתפרש זה המקרא כמש״כ התוס׳ חגיגה ד״ח בשם הירושל׳ עני וידו רחבה קורא אני עליו איש כמתנת ידו. עשיר וידו מעוטה ע״ז נאמר כברכת ה׳ וגו׳ פי׳ אם הוא עני אבל בטבעו לפזר צריך לפזר גם על קרבנות החג. וזהו כמתנת ידו בכל דבר. ומי שהוא עשיר וקמצן מכ״מ צריך להביא קרבנות החג כברכת ה׳ וגו׳. [ועי׳ מש״כ ריש ויקרא בהר״ד על המשנה שלהי מנחות אחד המרבה וא׳ הממעיט ובלבד שיכוין דעתו לשמים] כ״ז לפי משמעות הראשון. אבל למשמעות השני שלא יהי נראה ממנו ית׳ בלי ברכה. א״כ מתפרש זה המקרא האיך תהי הברכה איש כמתנת ידו. לפי אופן מתנת ידו כך יהי׳ שפע ברכה ממנו ית׳ ובמה תהי הברכה כברכת ה׳ אלהיך אשר נתן לך. לפי הברכה שנתן לך עד כה בזה יהיה הברכה עתה. שהרי אין ראוי לברך למי שלא למד שיתברך בתורה או למי שאינו עוסק שיתברך בעשירות. וכמש״כ בס׳ בראשית מ״ח עה״פ ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. אלא לפי ערך הברכה שנתן לו ה׳ אם בתורה אם בבנים אם בעושר יהי׳ מבורך בכל מועד בשפע וכבר הראינו לדעת דמשנה תורה מתפרש גם לפי הפשט בשתי משמעות: