1
תקדיש לה׳ אלהיך. הדרש ידוע. ולפי הפשט בא הכתוב ללמד דגם בעודו בחיים הוא קדוש ומנהיג בו מנהג קדושה. וכמו דמסיים לא תעבוד וגו׳ ולא תגוז וגו׳. ועד כה לא למדנו אלא שהבכור קרב לגבוה ואינו נאכל לבעלים. אבל בעודו בחיים לא למדנו שהוא משונה מבכור אדם שהוא קדוש ומותרין להשתמש עמו וא״כ קאי גם על הכהן שניתן לו הבכור. וכמשמעות הפסוקים שאח״כ דמיירי אך בכהן: