כי משנה שכר שכיר. שאינו דומה עבודת שכיר יום שאין הבעלים יודעים אם יהיה גם מחר אצלו אזי אי אפשר ליתן לו עבודה שיש בו דבר האבד אם לא ישיג מי לגומרה אבל עבד עברי הרי יודע שגם למחר וכל שש שנים יעבדהו ומוסר לו ענינים נעלים. ולפי סדר הכתוב היה ראוי לכתוב מקרא זה לפני מקרא והיה כי יאמר אליך. או לפני מקרא העניק וגו׳. אלא מתחלה יש להביא ראיה מכאן לקבלת רז״ל אשר ואף לאמתך תעשה כן דלקמי׳ לא מיירי ברציעה אלא בהענקה לאחר שש. וא״כ בא זה המקרא כסדר לא יקשה בעיניך על הענקה שאתה מעניק בשלחך אותו חפשי מעמך וכ״כ הרשב״ם דמיירי בהענקה ולא בשלוח עצמו. שהרי ע״מ כן שכרו רק על שש שנים ומה זה יקשה בעיניו כשיוצא אחר שש. אלא על הענקה מיירי וקאי אחר ואף לאמתך תעשה כן בהענקה. ויש להוסיף עוד בסדר המקרא דעבד שמשרת את אדוניו בטוב לב עד שיכול להעלות עה״ד לומר לא אצא מעמך וגו׳ בזה האופן אין טבע עשיר מישראל להיות עינו צרה מהעניק לו ביציאתו אפי׳ אינו נרצע ולא הוצרך הכתוב להזהיר אלא על עבד שמשרת בע״כ. מש״ה כתיב אזהרה זו אחר הענקה של אמה העבריה שאינה ראויה לרציעה. וכיב״ז בעבד שאינו בטוב עם אדוניו ונרדף הוא לצאת מביתו. מכ״מ לא יקשה בעיניך בהענקתו בשלחך אותו חפשי וגו׳ כי מכ״מ עבד אותך משנה שכר וגו׳: