1
והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו. לעיל י״ב ט׳ הזהיר הכתוב פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך ולא תביא אותו ג״כ לירושלים. וכאן הזהיר הכתוב שלא יעזבנו מלהתענג ג״כ בכל אשר תשאל נפש הבעלים ככה תענג את בית הלוי. ופי׳ אשר בשעריך שהוא בערי ישראל ממונה לתורה ולתעודה והיינו שוטרים הלוים שהמה ת״ח ועליהם כת׳ כי אין לו חלק ונחלה עמך. שיהא לו מעות מע״ש לקנות תענוגים ולשמוח ברגל הוא ובני ביתו. וכבר ביארנו בספר במדבר י״ח כ׳ ולעיל י׳ ט׳ דמשמעות חלק הוא בתענוגי האדם שמלבד חיי הכרחי ואינם נצרכים כ״כ לת״ח המשוקעים בעיון תורה כמש״כ שם: