לא תאבה לו ולא תשמע אליו. כולו מיותר. ואפילו לפי הדרש שהביא רש״י מספרי לא תאבה לו היינו לא תאהבהו. ג״כ מיותר שהרי כתיב לא תחמול וכן לא תשמע אליו שלא תעזבהו מיותר ג״כ. שהרי כתיב לא תכסה עליו. אלא מכאן למדו בגמ׳ סנהדרין שם הא אם אבה ושמע חייב הניסת מיתה. ולפי הפשט ביאור אזהרות אלו הוא כעין אזהרה אל תפנו אל האלילים שמשמעו שלא להרהר בדבר מדבריה כמש״כ הרמב״ם הל׳ ע״ג פ״ב. ובא הכתוב להזהיר לא תאבה לו. בשעה שמתחיל לדבר בזה. ואם החל לדבר עמו אזי מוזהר שלא לשמוע אליו ואם כבר שמע הפתוים אזי לא תחוס וגו׳:
כי בקש להדיחך מעל וגו׳. בנביא המדיח כתיב להדיחך מן הדרך וגו׳. שודאי אינו מדיחו לעבוד ע״ג בהחלט כמש״כ אלא לאותה שעה ולפי המקרה. וא״כ אינו דרך תמים תהיה וגו׳ אשר צוה הקב״ה. אבל כאן מיירי במסית לעבוד ע״ג ומדיחו מעבודת ה׳ לגמרי:
מארץ מצרים. ממקום עלול להדחות לע״ג:
מבית עבדים. שלא להיות משועבד לחייו לשום אמצעי זולת לה׳ לבדו והוא רוצה להשפילך ממעלתך: