1
אחרי וגו׳. הוא עצה לעת צרה ר״ל. אחרי ה׳ וגו׳ הולך בתום ילך בטח והוא משגב לעת צרה:
2
ואת מצותיו תשמרו. תתנו השגחה על העיר אם המה נשמרים בדיני תורה או חלילה יש עוברים מצות התורה:
3
ובקולו תשמעו. להעמיד אנשים עוסקי תורה שעומד נגד כל המלחמות שבעולם כמש״כ בס׳ בראשית עה״פ וישמור משמרתי:
4
ואותו תעבדו. משמעות אותו לשון נתבאר לעיל ו׳ י״ג י׳ כ׳ ע״פ מדרש חז״ל שמפנה עצמו לעבודת ה׳ לבדו. והיינו להעמיד אנשים מוכנים לכך כמו עשרה בטלנים שבבית הכנסת:
5
ובו תדבקון. מבואר ג״ז שם שפי׳ להשיא בתו לת״ח וכדומה. ובכל הדברים הללו אין אדם מוזהר בכל עת שיהא מתנהג בזה האופן רק לפי שעת הסכנה יש להוסיף זכיות כמש״כ לעיל ו׳ י״ג בשעת מלחמה: