כי יקום בקרבך וגו׳. ענין פ׳ זו בדרך כלל יש להבין לר״ע דמפרש בסנהדרין ד״צ דמיירי בנביא אמת מתחלה ואח״כ שקר. והאות ומופת היה בעת שהיה נביא אמת וא״כ האיך יפרש כי מנסה ה׳ אלהיכם אתכם וגו׳ איזה נסיון עשה הקב״ה. וגם עיקר הפ׳ היאך יצויר שיבא נביא לומר שרצון הקב״ה בכך מה שהזהיר בפירוש בעשרת הדברות ע״ז. וגם מקרא אחרי ה׳ אלהיכם וגו׳ אינו ענין לכאן. וכל המקרא כבר נאמר ונשנה. אלא הענין דמיירי בעת מקרה איזה חולי או שאר פגע רע בעיר ובא הנביא להגיד דסגולת עבודת כוכבי׳ פלונית להיות ניצל ממקרה זו. ובזה יבואר הפ׳ ע״נ:
נביא. שהיה נביא בהקיץ:
או חולם חלום. זה נבואה פחותה כידוע. ויש לבאר למאי פירש הכתוב או חולם חלום. אם לענין שלא נשמע אליו הרי ק״ו הוא מנביא בהקיץ. ונראה שהוא לענין עונשו במיתה דהא דכתיב בפ׳ הסמוכה במסית דבסקילה אינו אלא מסית אחד או יחידים אבל לא עיר והמסית את העיר אינו במיתה אלא א״כ הודחו רוב העיר ע״פ שנים כדין עיר הנדחת. אבל כ״ז שלא היה כדין עה״נ אינו במיתה אלא א״כ היה נביא. והכי מבואר ברמב״ם הל׳ ע״ג פ״ה ה״ב המסית את רוב אנשי העיר ה״ז מדיח ואינו נקרא מסית היה זה שהדיח רוב העיר נביא מיתתו בסקילה כו׳. פי׳ דוקא נביא ולא הדיוט כמש״כ הלח״מ ולא כדמשמע מהכ״מ ואשמעינן קרא דה״ה חולם חלום בכלל נביא:
ונתן אליך אות או מופת. מכבר נתאמת לך שהוא נביא אמת ע״פ האות והמופת. וההבדל בין אות למופת נתבאר בפ׳ שמות: