1
כי תשמע בקול וגו׳. לא ביארו הראשונים ז״ל מה הוסיף המקרא הזה והרי מיירי בהכי שעושין רצון ה׳ אלא פי׳ כי תשמע בקול היינו עסק התלמוד והבנה בקול ה׳ בדיוק כמו שביארנו כ״פ ועי׳ להלן ל׳ מקרא ב׳. ובאשר דאע״ג דשלוחי מצוה אינם נזוקין מכ״מ היכא דשכיחי הזיקא שאני [לכ״ע כמש״כ בס׳ שמות ל״ב כ״ו בהר״ד] והרי אין שכיחי הזיקא יותר ממעשה עה״נ כמש״כ. מש״ה הוסיף המקרא תנאי כי תשמע בקול שתהי׳ עוסק בתורה כדי לשמור את כל מצותיו וגו׳ וגם כדי לעשות הישר וגו׳ היינו בשמירת מדותיו ית׳ ובזה יהי׳ עסק התורה מסייעת לתקן את אשר נתעוות ע״י מעשה עה״נ. ומכאן למדנו דמי שהגיעו מעשיו לידי רוגז ואכזריות או לידי שנאת הבריות אזי יעסוק בתורה לשמה ובזכות זה תמצא ידו להעמיד הליכותיו על דרך הטוב והישר: