שמר ושמעת וגו׳. במנחות דפ״א א׳ אי׳ שמור הבא תודה ושמעת הבא לחמה רבא א׳ שמור הבא תודה ולחמה ושמעת שלא תהא רגיל כן. ענין דרשות אלו דקשה הלשון דלהיפך מיבעי מתחלה יש לשמוע ואח״כ לשמור מה ששמע. מש״ה פירשו שמור מה שפירשת ושמעת מה שלא פירשת ורבא מפרש שמור הדינים המקובלים איך לעשות. ושמעת שלא תעשה לשונות ואופנים שיש ספקות והוראת דחוקות אלא ברר דבריך. וזה ברור דלא כיונו לפרש זה המקרא רק בתודה ולחמה שהרי לא נזכר מאומה בכתוב מזה. אלא המקרא מכוון למה שהקדים שאמר בלשון סתם הקדש למזבח. או ה״ז עולה ולא אמר לה׳. שמור הדינים שנאמר ע״ז ושמעת שלא להקדיש בלשונות גרועות וחז״ל העלו כמו כן בתודה ולא הקדיש כראוי:
למען ייטב לך וגו׳ כי תעשה הטוב והישר. ידוע משמעות הטוב והישר הוא בעיני אלהים ואנשים. כסוגית הגמ׳ בדיני דבר מצרא ושומא הדרא משום ועשית הישר והטוב. ועי׳ לעיל ו׳ י״ח. והוא ענין לכאן שהעושה דבר מקולקל ומביא לחכמים להורות איך להעמיד על עיקר הדין ומייגעם בכך. הרי אינו טוב לפני ה׳ ואינו ישר לפני אנשים. אבל כשיהי׳ נזהר בדבריו שלא יגיע לכך ה״ז הטוב והישר ובזכות זה ייטב גם לו ולבניו: