1
ושמחתם לפני ה׳ אלהיכם. לא יהא שמחת לב כאוכל בשר תאוה לשובע וכמו שהיה במדבר אלא דוקא לפני ה׳ אלהיכם:
2
ובנותיכם וגו׳. דלא נימא אחר שדומה לאוכל משלחן גבוה אין הנשים ועבדים ראוין לזה שדעתם קלות ואיכא בהם פריצותא מש״ה אשמעינן דאע״ג דמתחלה חובה על בעל הקרבן להביא לשם ה׳ ולא לעצמו מכ״מ אחר שהביא רשאים גם נשים ועבדים לאכול:
3
והלוי אשר בשעריכם. לא נימא אחר שאין שלמים באים אלא לברכה. דוקא הוא ובניו וב״ב שהברכה מגעת לטובתם. משא״כ הלוי מה לו ולשמחתם. ע״ז בא הכתוב שגם הלוי יאכל עמם. שהרי אין לו חלק ונחלה אתכם. א״כ רק בטוב לכם ואיכא ריוח ביתא ייטב גם לו. והוא משתתף עמכם: