1
בשבעים נפש וגו׳ ככוכבי השמים לרוב. בא המקרא להסביר איך הוא תהלה ותפארת לאדם והלא כל השוגה מדרך הכבושה לרבים לא יחכם. ע״ז אמרה תורה הלא בשבעים נפש כבר נתבאר לעיל א׳ י׳ דמשמעות אותו לשון הוא גדולי הדור המאירים ככוכבים ובבואם למצרים לא היו אנשים כאלה אלא שבעים נפש כמש״כ בס׳ בראשית מ״ו ז׳ שהיה הרבה יותר אבל אלו שבעים היו מצוינים משארי ב״א:
2
ועתה שמך וגו׳. הרבה גדולי המעלה בדור בחכמתם ובגדולתם וזה הגיע ע״י שנתקרבו לה׳ בשעת מ״ת ובאהל מועד יותר מהליכות עולם הטבע. מזה הגיע שאפילו אחרי כן שירדו ממעלת אותו מעמד מכ״מ נשארו בניהם גדולי דעה וכל מעלה. כך לדורות מי שהגיע למעלת החסידות ומופשט מהליכות עולם הטבע בא סופו להיות אור לרבים בניו ותלמידיו. ואם כן אינו לחרפה חס ושלום אלא הוא תהלתך :