אשר נשאך וגו׳ כאשר ישא איש את בנו. הוכיח עוד שלא כמחשבתם שכל עיקר יציאת מצרים ומ״ת הכל בשביל הטף ואותם שנא ה׳. שע״ז הוכיח עוד שתוכל להבין ממה שנשאך ה׳ במדבר בפרנסה כאשר ישא איש את בנו. דהנושא את חבירו בעסק פרנסה. היינו שתומך את ידיו ומחזיק בו אבל מכ״מ הוא עצמו משתדל לקום על רגליו. משא״כ האב המפרנס את בנו אין הבן עושה מאומה וכל המשא על האב. ובשני אופנים אלו נמשלים כל ישראל ביחס אל השגחת ה׳ דבכל הדורות המה המתעסקים בפרנסה ורק על כפים המה נשאים שלא יכשלו באבן כאב המוליך את בנו ההולך ברגליו עמו אלא שמגביהו על כפים במקום אבן משא״כ בדור המדבר שהיה המן והבאר היו נחשבים בזה כנשיאת האב את הבן על כתפו ועל זרועותיו שאין הבן עושה מאומה. וכזה הוכיח משה שאין אהבת ה׳ אותם בשביל הבנים דא״כ למאי עשה להם זה הכבוד והנחת הלא אפילו אם היה לאותו הדור איזה טורח והשתדלות להשיב פרנסתם לא היה נוגע הטורח והצער להבנים וע״כ כל הטוב והכבוד הזה היה בשביל אותו הדור ואיך אפשר ששנא אותם ה׳: