בפרק הזה מבאר הכ"ב אותיות ופרטן:
שלש אמות אמ"ש הן ג' מים רוח אש והן ג' ספרים הנ"ל שמתלבשים בידים ולשון כנ"ל. וז"ש יסודן כף זכות שהוא יד ימין וכף חובה שהוא יד שמאל ולשון חק מכריע בינתים הוא הלשון והוא כמו מאזנים ששני כפות תלוין והלשון באמצע וע"ש כך נקרא כפות:
ולשון חק מכריע בינתים. הוא הדבר בשוה ואינו לא יותר ולא מעט כמו ואכלו את חוקם כו' הטריפני לחם חוקי, והן יסוד שמהן מתפשטין לכל העולמות הכל בסוד ג' קוין חד"ר, ופרטן של אמ"ש בכל הדברים יתבאר לקמן פ"ג:
מ' דוממת. שהיא מן השפה ואין בה תנועת הלשון והקול וכן הדבור הוא בנחת בפרט בלי קול וכן מדת החסד סובל הכל ושותק וכן הם המים שבמקומם נחים:
ש' שורקת. שהיא מהלשון בשינים והיא שורקת יותר מכל האותיות וכן הקול וכן מדה"ד שצועקת וכן האש שאינה נחה אפי' רגע, וכן שורפת כל דבר:
א' אויר רוח. שהיא בפתיחת הגרון ברוח לבד בלא לשון והוא כנגד הרוח וכן הוא מדה"ר: