עשר ספירות בלי מה צפייתן כמראה הבזק. כל המשנה הזאת הוא פירוש על המשנה שלמעלה. צפייתן וכו' הוא פירוש על מה שקראן עומקין, פירוש צפייתן שאדם צופה להשיגו כמו הבזק שאין יכולת לראותו רק ברגע אחד וחוזר לאחור כמ"ש במשנה ח' בלום פיך כו', ואמר צפייתן שצופה הוא דבר שרואה מרחוק ולכן הנביאים נקראו צופים שרואין את ה' מרחוק כמ"ש מרחוק ה' נראה לי וכן דרשו בגמרא (סוטה י"א) ותתצב אחותו מרחוק ע"ש החכמה, והספירות הן כולם בחכמה כמש"ל:
ותכליתן אין להם קץ. אמר אע"פ שא"א להשיגם אל תחשוב לפי שרחוקים הן ממנו לכן אמר ותכליתן אין להם קץ שהם מתייחדין בכל העולמות עד אין קץ שאין שום דבר פנוי מהם כמ"ש דלית אתר פנוי דלא אית ביה הוי"ה, ואמר במשנה שלמעלה שאין להם סוף הוא למעלה עד אין סוף ב"ה ואמר כאן ותכליתן כו' הוא למטה וכן אמרו למעלה עד א"ס ולמטה עד אין תכלית:
ודברו. הוא חוזר על מה שאמר אדון יחיד אמר ודברו בהם ברצוא ושוב, פי' אע"פ שאמר לעיל כי א"ס מצד המלכות דא"ק מתייחד בהם, אמר ודברו הוא מלכות דא"ק, בהם בספירות, ברצוא ושוב שאין יכולת להשיגו וע"ז אמרו בזוהר מטי ולא מטי וכן בעתיק של כל העולמות שכן אמרו בזוהר והחיות כו' רצו"א בנוריא"ל ושו"ב במט"ט פי' שגימ' רצו"א הוא נוריא"ל וגימ' ושו"ב מטטרו"ן שגימ' שד"י, והענין שד' חיות הן ד' אותיות הוי"ה שביצירה שהן ד' פרצופין ומט"ט הוא על גבם מסטרא דכתר והוא נחלק לשתי בחינות אחת מצד א"א ואחת מצד עתיק ומצד א"א הוא ג"כ ב' בחינות [נ"א בבחינת חיות] בסוד ארגמ"ן ומצד עתיק הוא נעלם מהם ושם הוא בסוד כי שמי פי' מלכות דבריאה בקרב"ו והוא שם שד"י ומסטרא דארגמ"ן נק' נוריאל ומסטרא דבריאה נקרא מט"ט ששמו כשם רבו ולכן אמרו והחיות רצוא מסטרא דנוריאל ששם יכולין להשיגו ושוב מסטרא דמט"ט כי אין יכולין להשיגו, ורצוא ושוב שניהם גי' תרי"ג (ר"ל עם התיבות) כי מסטרי' באין תרי"ג מצות טהור וטמא כידוע ואם תוסיף ז' מצות דרבנן כנגד ז' תחתונים דעתיק שמתלבשין בו [ר"ל מל' דבריאה נעשה עתיק בראש עולם היצירה] שנקראין דרבנן שהן מסטרא דמלכות יהיה בגי' כת"ר והן תר"ך עמודי אור שבכתר שהכתר הוא אור כדלקמן:
ולמאמרו כסופה ירדופו. פי' ולמאמר של א"ק שהם ו"ק של א"ק שאינו בהם אף ברצוא ושוב רק שהן רודפין אחריו להשיגו כמו מלכות דא"ק שרודפת אחריו כמו שידוע בכל מלכות של העולמות כמ"ש שימני כחותם וז"ש כסופה שהיא מלכות סוף כל דרגין בתוס' ה' שהיא ה' אחרונה של הוי"ה שבה נברא העולם, וסופה גי' קנ"א אהי"ה דההי"ן שהיא במלכות ולפי שהיא מתלבשת בהן רודפין אחר מאמרו וכן עושין אנחנו כשהשכינה מתקשרת בנו קוראין אנחנו להקב"ה כמ"ש בזוהר וזהו שאמר כסופה:
ולפני כסאו הם משתחוים. פי' כסאו הוא בינה דא"ק שכל כסא הוא בבינה כידוע דאימא מקננא בכורסייא, הן משתחוין מצד שאין יכולת להשיגו כלל כמ"ש ע"פ ואראה ואפול על פני, ואמר ולפני כסאו שהוא חכמה דא"ק שהוא פני כסאו כי בבינה יש קצת השגה בשאלה כנ"ל משא"כ בחכמה רק משיגים מציאותה והן משתחוין לו כי הוא עילתם כי א"ס ע"י התלבשו בחכמה דא"ק האציל ע"ס שבאצילות ולכן הן כולן במחשבה לבד ונקראין ע"ש יו"ד שבהוי"ה, וע"י התלבשו בבינה דא"ק וחוזר ונתלבש בבינה דאצילות ברא ע"ס דבריאה ולכן נק' ע"ש ה' שבשם, וע"י התלבשו בו"ק דא"ק ודאצילות ודבריאה יצר ע"ס דיצירה ונקראו ע"ש וא"ו של השם, וע"י התלבשו במלכות דא"ק ואצילות ובריאה ויצירה עשה ע"ס דעשיה ולכן נק' ע"ש ה' אחרונה של הוי"ה ב"ה: