שאלתו שהי' ב' שוחטים בעיר מכמה שנים מומחים ובעת שהיו שניהם חיים וקיימים הי' בעיר הזאת איש אחד מופלג בש"ס ופוסקים וי"ש ולמד עצמו מלאכת השו"ב אצל אחד מהם וקיבל הודאתו משו"ב מפורסים מסנאטין וקבלתו מהרב מרימאלוב רק בעת שלמד א"ע מלאכת השו"ב אצל אחד מהשוחטים לא רצה השו"ב ללמדו עד שחתם א"ע באלה ובשבוע' שלא להרים ידו במלאכת השו"ב בלתי רשותו כי ירא לנפשו פן ישיג גבולו ואעפ"כ כשהי' השו"ב השני בבית האסורים ברוסיא הסכימו כל הקהל והשוחט הנ"ל להעמיד האיש הנ"ל במקומו והי' עומד זמן רב עד שחזר השו"ב לביתו ועזב האיש הנ"ל המקום הנ"ל ועסק במלאכת השחיטה במק"א וכעת נעדר האחד מהשוחטים הנ"ל ולא נשאר רק השוחט שהי' לומד אצלו האיש הנ"ל ונתרצו העיר והאלמנה לקבל את האיש הזה לשוחט שם כי ראוי לכך ואין רצונו ורצון העיר לקפח פרנסת השו"ב השני וכו'. תשובה. בקצרה גלוי וידוע לכל באי שערי הש"ס והפוסקים בטוש"ע יו"ד סי' רי"ח דבנדרים אין הולכין אחר הלשון רק אחר הכונה כגון בנשבע שלא יעלה עליו צמר וכו' כן ה"נ בזה דודאי אומדן דעת הוי דכוונת השו"ב שלמדו הוי כדי שלא יקפח פרנסתו אבל באם לא יקפח פרנסתו מה לי זה או אחר ודאי אדעתא דהכי לא נדר ואף שחושש השו"ב דמ"מ יומשך לו קיפוח פרנסתו באיזה אופן הנה ע"ז באמת עומד בשבועתו שיראה שלא יומשך ממנו הפסד פרנסה להשני אבל כל עוד שלא יומשך קיפוח פרנסתו אין בידו למחות והוי אומדנא דמוכח שלא כוון בתנאו רק במה שהי' מקפיד ואם הי' אחר בא לעשות כן נמי הי' מקפיד רק את אחר אין בידו למנעו ע"ז כוון להשביעו דעכ"פ הוא לא יגרע פרנסתו בפרט שזה קרוב להפסיד לו יותר מאחר דעלמא אבל במה שמוכרח לקבל אחר בלי ספק ויתכן שגם השוחט שיקבלו יהי' מופלג וירא כמו זה לכך להיות זה גרע מאחר ודאי אנן סהדי שלא הי' דעתו אז להיות גרע מאחר ובודאי טוב תתי אותו לו מלאחר ואף דעתה מקפיד על כך אמרינן דהשתא הוא דאומר כן ומתחלה לא הי' דעתו על כך להיות בו מדת סדום להקפיד על זה נהנה וזה לא חסר לכך אין בזה איסור שבועה או נדר ויכול להיות שם שו"ב בלי רצון השני רק שלא יגיע לקיפוח פרנסת השני כנ"ל נכון לדינא והוא פשוט ונכון: