להרב מו"ה שמעלקי בהרב המנוח מו"ה משה ארי' ליב זלל"ה מק' סאסוב אשר ביקש ממני להתיר האיסור שלי על ר' מרדכי שו"ב שנמצא כמה פעמים בק' סאסוב שהעור במקום שחיטה נחתך ברוחב ומכח שנתעלף והטה הסכין לכאן ולכאן לצדדין ולא חלי ולא הרגיש והוציאו מתח"י כשרה ואח"כ נודע זה ע"י הכרת העור וביקש ממני כ"ה להתירו עתה כי יש לו עדות משוחטים שכעת יכול לשחוט. הנה מה שאני אוסר אין בידי להתיר כי מה שאני אוסר תחלה הוא בעזה"י בישוב הדעת בלי חפזון לכך בודאי כדי לאוסרו. ומלבד שיש לי טעמים שלא נתנו לכתוב שלא להתירו וכדי שלא יאמר דחוי' קמדחינן לי' אפרש לו דמן הדין הוא אסור אחד אפי' הוא בקי כעת עכ"פ יצאה מכשול מתח"י כמה פעמים וקצת העיזו ואכלו מן הבשר אשר כפר בהם אף אחר המצא החתיכות בעור ואחר הנגע בעור בשרו. והשנית מה מועיל העדות השוחטים הנ"ל אחרי שהם העידו עליו גם מתחלה שיכול הוא וע"פ קבלתם נתקבל בק' סאסוב ואעפ"כ לא הי' יכול ואיך נסמוך עליהם עתה והשלישי הכי נכבד בשלמא אם הי' חסרונו שאינו יודע הל' שחיטה בזה שייך לומר שחזר ולמד אבל כאן אין חסרונו מכח שא"י לשחוט דגם מחתך בשר בעלמא יכול להחזיק הסכין בשוה ולא לנטותו לימין ושמאל ואין זה רק מכח עלופו שדרכו להתעלף א"כ בזה בשלמא מן הסתם לא חיישינן לעלופי אבל אם רואין שדרכו להתעלף אף אם אח"כ ראינו ששחט ולא נתעלף אין זה ראי' חדא דבעיר אחרת שאינו שוחט אם שוחט שם הוי רק פעם או ב' ולא הרבה אבל להיות שוחט בפני עצמו אף בקהלה קטנה שיתכן לשחוט ארבעה וחמשה גם בעיר אחרת הברירה בידו ואינו שוחט רק כשמרגיש בעצמו בבריאות חזק אבל בעירו מוכרח לשחוט בכל עת שיצטרך והוא מושאל לאחרים א"כ איך יעשה כשיהי' בחולשת כוחו גם ידוע דבענין חשש עלופי אין כל העתים ואין כל הזמנים שוין ואין האדם במזג אחד תמיד לכך כל דחזינן דדרכו לפעמים להתעלף לא מהני מה שיעידו עליו שכעת שוחט כהוגן ואם יתעקש אדם לומר שאינו מכח עילוף רק מכח שלא הי' יכול לשחוט הנה ת"ל גם לי לב ושכל בחמלת השי"ת ולא נופל אנכי מהם וגם תלי"ת הרבה ענינים ראו עיני ואני אומר שהוא מכח עילוף ואיך אטה את שכלי לומר מותר לכך על משמרתי אעמודה דאיסורי איסור ואין מקום לחשדני ח"ו כי איני מכיר כלל לר' מרדכי לומר שח"ו מחמת איזה נטי' אומר כן רק כפי כן לבי בתמימות: