מה ששאל למה אין מחלקין בין סרכא הנסרך לריאה ובין סרכא הנסרך קצה אחד לדופן ובשניהם בעי בדיקה בפושרין ואמאי הרי כיון דבדיקת פושרין הוי רק לחומרא ובנאבד בלי בדיקה כשרה לדעת הסמ"ג החולק על התב"ש וא"כ תינח בנסרך לריאה אבל בנסרך לדופן כיון די"ל בסביך כשר רק דאין אנו בקיאין א"כ עכ"פ הוי רק ספק א"כ אף אם תבצבץ הוי רק ספק וא"כ הרי כתבו האחרונים דבס"ס דצריך לברר הוי רק אם ב' הספקות אפשר לברר אבל אם ספק אחד א"א לברר א"צ לברר וא"כ ה"נ אף אם תבצבץ הוי רק ספק דלמא הוי סבוך. הנה אין זה שאלה כלל חדא לא מבעיא לדידן דאין אנו בקיאין במיעוך והוי רק קליפה בזה ודאי הבדיקה חיוב ואף לדעת הפמ"ג הוי טרפה בנאבד בלי בדיקת פושרין בקליפה דידן כמ"ש בכמה דוכתא רק אף גם אם היינו בקיאים במיעוך נמי ראוי דאין לחלק חדא דאף בכל סרכא אף דמבצבץ אין ראי' דהוי טרפה ודאי דהרי יתכן להיות מכח משמוש היד נעשה נקב או מכח הנפיחה נשבר הקרום ויתכן להיות דבחיי' לא הי' נפיח כל כך רק דמ"מ כיון דהוי ריעותא טרפה מספק ועוד מ"ש האחרונים דהיכא דאין ב' הספקות יכולין להתברר א"צ להתברר היינו לקולא אם ספק אחד יתברר לקולא אז אם השני יתברר וסוף סוף יצטרך לסמוך על הס"ס לכך א"צ לברר כלל אבל היכא שיתברר ספק אחד לחומרא אז אף שאין השני יתברר צריך לברר לחומרא ויש טעם בדבר דהיכי דהוי לקולא אז עיקר הסמיכה על הס"ס וכיון דס"ס הוי ברוב ועדיף מרוב לכך נהי דמ"מ ראוי לברר היכא דאפשר בזה אמרינן כיון דלא יתברר ב' הספקות שוב סמכינן אס"ס אבל לחומרא הרי לאו מכח ס"ס מחמירין רק מכח דאין אנו בקיאין ועיקר האיסור הוי רק ספק אחד שמא הוי נקב ולא הוי סביך א"כ נהי שחזינן שהלך ע"י מיעוך מ"מ כל דאפשר לברר עוד ע"י פושרין חייב לברר ואם יבצבץ נחמיר מספק כמו מעיקרא וז"ב דיש חילוק בין לקולא בין לחומרא: