הנה כן בא אלי הרבני וכו' מו"ה משה שו"ב דק' באלטא והביא בידו חבילות כתבים מזה ומזה הם כתובים והנה אחרי קרוא מקרא ראיתי שהנ"ל בחזקתו הראשונה עומד וכו' אך היות כי ראיתי שיש עליו מערערים ולמען השקט הריב ולהיות שלום על ישראל אמרתי שהרבני המופלג הנ"ל ינהג ענוה בעצמו ויקבל עליו דברי חברות והיינו: א' לא יעלים שום קוויטיל מהעופות אף שיהי' אלף טעמים נכוחים ואם יבורר ע"פ ב' עדים או הודאתו שהעלים איזה קוויטיל שחיטתו אסורה. ב' שבכל יום שירצה לשחוט גסה או דקה לא יסמוך על עצמו בבדיקת הסכין רק יהי' מראהו תחלה לשוחט אחר המפורסים שם למומחה ואם יפול ביניהם איזה הכחשה יהי' מראין הסכין להרב ר' דוד או לאיזה מורה אחר המוסכם לשניהם והוא יוכיח בין שניהם וכדבריו יקום וזה יהי' שנה תמימה מר"ח חשוון תרכ"ה הבע"ל ואח"כ א"צ יותר רק די לסמוך על עצמו. ג' שבכל עת שישחוט עוף יהי' מורט הנוצות במקום שחיט' אפי' ביו"ט ולא ישחוט בשום זמן בלי מרוטות הנוצות וזה הוי כל הימים. ד' שאם יצא איזה ערעור על שחיטתו ינהג ענוה בעצמו וילך מיד אל המקום ששם הוא הערעור ויקח בידו הדבר הנשחט ויהי' מראה להמורה שנשחט כהוגן וכדין. ה' אם שבודאי אחר שחיטת העופות הוא מכסה כדין אעפ"כ להיות נקיים מד' ומישראל יהי' מכסה תמיד בפני רואים שיראו שהוא מכסה כדין. ו' כשיהי' השו"ב מראין לו ריאה לראות אם זה הוי ריעותא או לא אף שהם לא ישאלו לו על שאר הריעותות מ"מ הוא בעצמו ימשש בכל הריאה ויראה אם יש עוד ריעותא יחפש אחריה לראות מה דינה. ז"ז אין עליו עון ואשמה ובחזקתו עומד וחלילה לפצות עליו עון הן בפניו ושלא בפניו וכו' והשומע לדברינו יתברך בטוב ומיטב: