שאלתו בריאה שהי' בה סרכא בין הערוגות מחיתוך לחיתוך ועברה הסרכא ע"י מיעוך הנהוג והי' תחתי' קמט ואמר השו"ב שהקמט הזה הוי בתולדה הנה לדעתי הוא טרפה והנה שאר סרכא עם קמט כבר הוכיח רו"מ מהאחרונים שהוא טרפה אך שנסתפק בסרכא בכסדרן עם קמט אם הוי ג"כ כן ודעתו ג"כ שהוא טרפה וגם אני דעתי כן. ובהשקפה ראשונה עלה בלבי דהסרכא מעידה דהקמט אינה מתולדה ואח"כ ראיתי הביא בסוף דבריו בשם הראש אפרים וכבר ידוע מ"ש הראשונים דאין לסמוך על השו"ב ועוד אני מוסיף דכאן צריך בדיקה מדינא דהנה הטעם דבכסדרן א"צ בדיקה היינו מכח או דצד השני סותם הנקב או דאין סופו להיות נקב כל חד כפי שיטתו וזה הוי אם הצדדין שוין אבל אם יש קמט במקום הזה א"כ הן אם הנקב שיוצא ממנו הסרכא הוי בקמט או הוי בצד השני עכ"פ כיון דאין סמוך לו בשר לסותמו דהרי הוי קמט וחסרון א"כ מדינא בעי בדיקה הסרכא ונהי דלכתחלה כיון דלא ראו הקמט לא הוי צריך בדיקה וקצת הסוברים כן מ"מ עתה שהסירו הסרכא וראו הקמט אגלאי מלתא למפרע שהי' צריך בדיקה מדינא ושוב הוי כשאר סרכא וקמט שהוכיח גם רו"מ דהוי תר"ל ובפרט בקליפה שלנו לפמ"ש אני בעזה"י בטוטו"ד מה"ת בק"א בטעם הקליפה שהטעם לומר דהוי מעשה דרינוס רחוק מאד כמ"ש שם רק הטעם הוי כיון דמזמן רב התחילו לאכול מן סרכות ולמעך בסרכות וראו כמה סרכות שהם כשרים א"כ נתבטל סברא זו לומר דאין סרכא בלי נקב כיון דשכיח הרבה סרכות בלי נקב ונעשה רק ספק השקול ושוב ראוי לומר נשחטה הותרה והוי הבדיקה רק לחומרא לכך שוב די בקליפה כן תו"ד שם וא"כ תינח בכל סרכות אבל כאן עם קמט הוי ס"ס שמא הסרכא מכח נקב ואת"ל אינו מכח נקב שמא הקמט אינו מתולדה ושוב הוי תר"ל וטרפה לכך נראה דע"י קליפה הנהוג עכשיו ודאי טרפה ואף אם הי' עושין מיעוך ומשמוש טרפה מטעם הראשון: