מה ששאל עמ"ש בספר טוטו"ד מה"ת תשו' ל"א בדין ורדא שנתפצלה והי' להם שורש אחד רק סרכא הי' מזה לזה וע"ז שאל מדברי התב"ש סי' ל"ט סעיף כ"א שאוסר אפי' ע"י מיעוך ומשמוש ומספר בית אפרים שמתיר ע"י מיעוך ועכ"פ מיעוך בעי ואני מתיר אפי' בלי מיעוך הנה כיון ששם בשאלה מוזכר שהביא דברי האחרונים בודאי הביאם שם ואני חולק עליהם רק ששם קצרתי דדרכי לקצר מחמת הטרדא ובאמת לגוף השאלה שם אין ראי' מדברי התב"ש שהוא מיירי דהורדא רחבה בכפליים רק שנחלקה לב' בזה כתב כיון דהלב מונח עליו דרכו להתפרק אבל אני מיירי דברוחב הוי רק כחד ורדא רק בעובי נחלקה לב' ומיירי בענין דהוי להם שורש חזק וניכר דאינו פיצול מקמא בזה כיון דבמקום דהלב שוכב הוי רק כסתם ורדא בזה לא שייך טעם התב"ש בזה שפיר כתבתי דכשר ולא בעי מיעוך הן אמת דמלשון התב"ש שכתב דשוכב זע"ז מוכח דמיירי נמי בכה"ג מ"מ כיון דלא התנה שיהי' להם שורש חזק וכדומה שלא יהי' נידון כפיצול מקמא נראה דמיירי בכה"ג שנחלק ברוחב לא בעובי מיהו בל"ז נמי א"ש דהרי אני כתבתי רק דדין זה הוי כמו בנסרך בין אונא לאונא א"כ התב"ש מיירי דנסרך באופן דגם בין אונא לאונא הוי בעי מיעוך בזה מחמיר בורדא דלא מהני מיעוך. ואני שאני מתיר בלא מיעוך היינו באופן דבין אונא לאונא לא בעי מיעוך בזה י"ל אף התב"ש מודה דכשרה כך ומה שאני מתיר במיעוך היכא דבין אונא לאונא הוי בעי מיעוך בזה יש לי תנא דמסייע הבית אפרים דמתיר נמי במיעוך גם כיון דדברי התב"ש אין לו ראי' לדבריו מן הש"ס וראשונים רק מסברת עצמו כתב כן לכך יש בידי לחלוק עליו ואין להוסיף על הטרפות ולדעתי המעיין אמת יודה לדברנו דאטו שבשביל שהלב שוכב עליו עתיד להתפרק גם כיון דבאונא לאונא כסדרן מותר מכח דהם מגינין זע"ז א"כ מה בכך דעתיד להתפרק מ"מ הרי השני סותם הנקב כיון דהוי כסדרן לכך יפה כתבתי ובאופן שכתבתי דבעי מיעוך גם הב"א מסכים. (ב) ומה שהוקשה לו עמ"ש שם בהשמטות תשו' ל' באם ב' אונות דבוקות בלי היכר סדק רק למטה בסופו הם פרודות ויש סרכא שם בין אונא לאונא במקום שנפרדו וכתבתי דטרפה וע"ז הוקשה לו ממ"ש שם בהשמטות תשו' י"א זה לק"מ דבסי' י"א מיירי דהוי הסרכא במקום שהם דבוקות לכך בזה שפיר הוי ס"ס שמא לא יתפרדו אבל בסי' ל' דמיירי בסרכא במקום שהם פרודות ולמטה סמוך להסוף בזה עשוין להיות נפרדים וידוע דכל דבר המצוי אינו נכנס לספק לכך הטרפתי. (ג) ומה שהקשה עמ"ש בספרי הנ"ל בתשובה בפנים סי' ל"ח איך אפשר להרגיש אם הרוח נכנס בו אם אינו עולה בנפיחה. הנה לאו כלום אמר דעולה בנפיחה שיהי' נעשה שוה לשאר הריאה ואם אינו עולה בנפיחה לא נעשה מראהו כמראה ריאה וגם לא הוגבה ממש מ"מ רואין אם מתנדנד קצת ניכר שהרוח נכנס בו ואם אינו מתנדנד כלל מוכח דאין הרוח נכנס בו ומה שתמהתי בסוף התשוב' על הנקה"כ היינו דהג"א כתב אונא שיבשה מקצתה ואינה נפרכת בצפורן ולשון אונא שיבשה משמע אונא שלמה דאל"כ הו"ל לכתוב אונא שיבש מקצת ממנה ומדכתב אונא שיבשה משמע כל האונא וגם מדכתב שיבשה בלשון נקבה משמע כולה ומ"ש מקצתה היינו דאינה נפרכת בצפורן דאם נפרכת בצפורן הוי יבש ממש אבל באינה נפרכת הוי יבש קצת אבל מיירי כל האונא כמ"ש מדיוק לשונו גם אם הוי כוונתו על מקצת האונא קשה מה איריא אונא הו"ל לכתוב ריאה שיבש מקצתו ומדקתני אונא שיבשה מוכח דמיירי בכל האונא ושפיר הקשיתי דמה איריא כל האונא וא"ש דברינו. ומה שבא שוב שנית עמ"ש דנהי דאינו עולה בנפיחה מ"מ אפשר להרגיש אם מתנדנד קצת ע"י הרוח וע"ז הקשה מהפמ"ג במשבצות סקט"ו וכו' אין זה דרך השגה בפרט מה שהחוש מעיד כן ומה לי אם אחר מחילה מכבוד הפמ"ג ששגג בזה אבל החוש מעיד שכדברי כן הוא דעולה בנפיחה הוי ענין אחר ולהיות הרוח נכנס בו הוי ענין אחר וזה אפשר בלא זה: