הנה הש"ך בסי' קמ"ו סק"ה העלה עמ"ש בש"ע שם דגר ועכו"ם שירשו את אביהם עכו"ם יכול הגר לומר לעכו"ם טול אתה ע"ז ואני מעות אבל משבא הע"ז לרשות הגר אסור והעלה הש"ך דבמומר א"י לומר כן והטעם כיון דבאמת אין ברירה בשל תורה רק בדרבנן יש ברירה. והנה בלמדי בפ"ז ממס' דמאי הוי קשה לי מאוד במשנה ח' שנים שקבלו שדה באריסות וכו' יכול לומר טול אתה חיטין שבמקום פלוני וכו' והתויו"ט במשנה הקודמת שם בשנים שבצרו את כרמיהם מפרש בשם הר"ש בשם הירושלמי מכח דאין ברירה וסיים שם הר"ש דר"י לטעמי' דס"ל א"ב ועיין בתוי"ט שם וא"כ כיון דלר' יוחנן אתיא הך משנה כמ"ד א"ב בע"כ מ"ש אח"כ בשנים שקבלו שדה באריסות דיכול לומר וכו' הוי אפי' למ"ד א"ב א"כ מוכח דבחלקו בעוד התבואה בקמה ומחובר אפי' למ"ד א"ב בכה"ג י"ב וא"כ קשה איך אמר ר' יוחנן דאחין שחלקו לקוחין הם ומחזירין זל"ז ביובל הרי מוכח בש"ס דכל כה"ג כל שהתבואה במחובר לכ"ע י"ב ובע"כ מ"ש ר"י דאחין שחלקו וכו' היינו רק בחלקו בדבר שאינו שוה כמו בחטין ושעורים א"כ ה"נ בחלקו בקרקעות שאין שוין נמי נחשבו כלקוחות וא"כ למה קאמר בפ"ד דגיטין דאי לאו דאר"י קה"פ כקהג"ד לא מצא ידיו ורגליו כיון דאמר האחין שחלקו וכו' א"כ לא משכחת לה דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד יהושע וכו' והרי משכחת לה בחלקו בקרקעות שוין דבזה לכ"ע י"ב לר"י לשיטתו ואין לומר דדוקא בהך משנה דדמאי בשנים שקבלו באריסות א' חכירות שעדיין לא זכו בו עד שעה שחלקו ממש וכל זמן שהתבואה בקמותיו עדיין לא זכו בו ולכך יכולין לחלוק בשוה אף למ"ד א"ב אבל באחין שכבר ירשו וזכו בירושתם שוב נחשבו כלקוחות אם אין ברירה אך ז"א דאכתי תקשה דעכ"פ משכחת לה בחלקו קודם מיתת אביהם שזה יטול קרקע זו וזה יטול קרקע זו וכיון דעדיין לא זכו בו ממש לא שייך ברירה לכך הוי זה חלק כ"א ומשכחת לה דמייתי בכורים בכה"ג ועוד דהרי מפורש שם במשנה אח"כ דחבר וע"ה שירשו אביהם ע"ה יכול הוא לומר טול אתה חיטין שבמקום פלוני וכו' א"כ משמע דאף ביורשים שייך כה"ג דכ"א נוטל חלקו ואינו נופל בדין ברירה וא"כ איך אר"י אחין שחלקו לקוחות הם ובע"כ מיירי שחלקו בדברים שאין שוין א"כ איך קאמר הש"ס דלא משכחת דמייתי בכורים רק חד בר חד ובע"כ דס"ל להש"ס דר' יוחנן דקאמר אחין שחלקו לקוחות הם מיירי בכל ענין אפי' חלקו בשוה ובע"כ מתניתין דדמאי אתיא כמ"ד י"ב וא"כ בע"כ הך רישא דשנים שבצרו את כרמיהם אפי' למ"ד י"ב מודה דבכה"ג א"ב וא"כ התמי' על הר"ש איך כתב דר"י לשיטתו דס"ל בריש כל הגט א"ב הרי לש"ס דידן בע"כ מוקי ר"י הך משנה כמ"ד י"ב וטעם דשנים שבצרו לא הוי מכח א"ב רק כדמפרש התויו"ט שם והירושלמי דמפרש ר"י טעמא דשנים שבצרו מכח א"ב ס"ל בע"כ אחין שחלקו יורשים הם ולא לקוחות ולדידן דקיי"ל כש"ס דילן ליתא להך ירושלמי ואיך כתב הר"ש דר"י לטעמי' וצ"ע. ועיין בתויו"ט שם במשנה דגר ונכרי שירשו וכו' דמחדש ד"א בשם הכ"מ דאף דבדרבנן י"ב היכי דגילו דעתם להיות ביחד כגון בשנים שבצרו אז אף בדרבנן א"ב כיון שגלו דעתם שרצונם להיות יחד עיי"ש וזה דבר חדש ונ"מ מזה לדין גר ועכו"ם בנ"ד דאף שיכול לומר טול אתה יי"נ או ע"ז היינו אם לא גילה דעתו להיות בשותפות אבל אם גילה דעתו להיות בשותפות אף שלא בא לרשות גר אסור לומר אח"כ טול אתה וכו':