תמי' לי דברי הב"י ביו"ד סי' קל"ב שהביא דעת הרמב"ם שדוקא היכא שהנכרי ניסך במזיד אבל בשוגג פטור כמו בישראל והקשה הב"י דהרי קיי"ל אדם מועד לעולם ותירץ דדוקא היכא דהוי ההיזק שוה לכל אמרינן כן משא"כ ביי"נ שאינו הפסד אלא לישראל בלבד והנה ראש וסוף דבריו תמוהין מה שהקשה הלא אדם מועד לעולם תימה שהרי מבואר במס' גיטין פ' הנזקין שד"ת אחד שוגג ואחד מזיד פטור דהיזק שא"נ ל"ש היזק כלל רק במזיד חייב שלא יהי' כ"א הולך וכו' ובשוגג דלא שייך ה"ט פטור דהיזק שא"נ ל"ש היזק גם מה שמתרץ דכאן לא אמרינן אדם מועד לעולם ג"כ תמוה שהרי מבואר שם בש"ס שלמ"ד היזק שא"נ שמי' היזק אז ד"ת אחד שוגג ואחד מזיד חייב רק שמדרבנן פטור בשוגג כדי שילך ויודיעו וכו' ובודאי מה שמתחייב שוגג הוא מטעם שאדם מועד לעולם. ונראה ליישב דעת הב"י דהנה מבואר בפ"ד דב"ק דשור של ישראל שנגח של נכרי פטור ושל נכרי שנגח של ישראל משלם בין תם בין מועד נ"ש ופריך הש"ס ממ"נ אי רעהו דוקא אפי' של ישראל של נכרי נמי ומשני משום דראה הקב"ה שאין מקיימין ז' מצות עמד והפקיר ממונם לישראל הרי מבואר שאף בנזק שישראל אין ראוי שיתחייב לשלם הכל מ"מ בנכרי כיון שעכ"פ עשה היזק לישראל חייבה התורה לשלם הכל ולפ"ז נראה דכאן נמי נהי דבישראל קיי"ל דהיזק שא"נ ל"ש היזק בנכרי מסתבר לומר כיון דעכ"פ הפסיד לישראל ובא ע"י ראוי שיתחייב לשלם הכל דהתורה הפקירה בכה"ג ממונו לישראל כמו שור תם שהזיק מיהו זה דוקא היכא שהזיק במתכוין אבל היכא שלא פשע הנכרי בההיזק אי לא נימא שאדם מועד לעולם ודאי ראוי שיפטור הנכרי כיון דלא פשע כלל בזה ודאי לא הפקירה התורה נכסיו ושור תם שאני שהי' לו לשמרו וכו' וע"כ מקשה הב"י כיון דאדם מועד לעולם ופשע הנכרי בזה כמו בשור תם וא"כ ראוי שיתחייב אף בשוגג וע"ז תירץ דבכה"ג לא שייך כיון דאינו נאסר רק לישראל ואף דאמרו שם למ"ד היזק שא"נ שמי' היזק אף שוגג חייב היינו ישראל כיון שלדידי' אסור עכ"פ יי"נ מה איכפת לנו שלנכרי מותר סוף סוף לדידי' אסור וע"כ מועד לעולם משא"כ בנכרי כיון שלדידי' מותר נחשב אונס ולא פשע כלל: