שא' אם יש להתאבל על ידיעת הטעלעגראף כיון דמפורש בש"ע ובאחרונים דאין להתאבל עד שיהי' ידיעה שמותרת להנשא. הנה ודאי מחויב להתאבל כי גם אשה מותרת להנשא ע"פ טע"ג כי הנה מפורש באהע"ז סי' י"ז דאם ידוע דהוי כתב ישראל מותרת והנה הטע"ג אם חתום שם ישראל הנה קיי"ל דערכאות לא מרעי נפשייהו ולכך לא יתנו לנכרי לחתום בשם ישראל ובודאי ישראל ציוה לכתוב וע"י טע"ג הוי כמקוים ומותרת להנשא בזה וממילא מחויב להתאבל ומה שחשש רו"מ דאיזה שונא כתבו הנה חזינן דבש"ע מפורש דאם מצאו כתוב שמת פלוני מותרת עכ"פ אם ידוע שהוא כתב ישראל א"כ מוכח דלא חיישינן שעשה כן איזה שונא וכעת נ"ל דע"י טעלעגראף ודאי אין לחוש לשונא דאף שאין ראי' לדבר זכר הוי דקיי"ל אחריות ט"ס מכח דלא שדי אינש זוזי בכדי ולא חלקו בין אם הי' השדה ובורו שוה הרבה או רק זוז אחד בכל ענין אחריות ט"ס ומוכח דאף בזוז אחד או פחות נמי לא שדי אינש זוזי בכדי וא"כ ה"נ כיון דהט"ג אינו עושה בחנם רק עבור שכר א"כ לא שדי אינש זוזי בכדי עבור שנאה ובודאי האמת כן לכך ודאי מחויב להתאבל ע"י כך: