1
במ"ש המחבר בסי' של"ד סעיף א' והמוחרם לא שונה ולא שונין לו וכו' עיין בנדרים דף ז' ע"ב גבי מר זוטרא חסידא במה דקאמר כד הוי עייל לביתי' משרי לנפשי' והדר שרי לי' ובר"ן שם מוכח דהמוחרם א"י להתיר נדרו ולא חרם דבעינן שיבא זכאי ויכפר על החייב. מיהו יש להסתפק אם הכונה התם במוחרם ממש דלא שונה ולא שונין לו אז גם התרתו לא מהני אך במנודה דשונה ושונין לו מותר אף להתיר נדוי וחרם או דלמא אף במנודה נהי דלשנות יכול לאחרים מ"מ להתיר א"י בפרט להתיר נדוי או חרם דבזה בעינן שיבא זכאי ויכפר על החייב. גם יש להסתפק אם הך קפידא שיבא זכאי ויכפר על החייב הוי אף בדיעבד אם היתר לא מהני או הוי רק קפידא לכתחלה אבל בדיעבד אם הותר כך מותר וצ"ע לדינא וכעת לא מצאתי גלוי לדין זה: