נשאלתי בלקחו קצת בצק מחתיכה הנשאר בערבה שלא נלקח עליו חלה ושמו בקראהט להיות מחמיץ מה דינו. תשובה. גוף הדבר מבואר בלב"ש הל' חלה ואני בחי' חלקתי עליו והתרתי ליקח חלה מעיסה אחרת על זה וכן פסק בסידור דרך חיים כן מטעם אחר עיי"ש. וכאן אני מוסיף עוד היתר אחר להפריש מעט מן הקראט עצמו בתורת חלה ויהי' פוטר הכל כי הן אמת שמדברי הפמ"ג סי' צ"ב והביאו הל"ש שם מוכח דלא מהני הפרשה מן הרוטב על הרוטב אך באמת ק"ל למה לא יועיל הפרשה מן הרוטב דממ"נ אם אין הטעם נחשב טעם מותר בלי הפרשה ואם נחשב טעם הוי כעיקר אם כן מהני לה הפרשה ג"כ וממעשה דפשטידא אין ראי' ממה שלא נתנו עצה להפריש מן הבשר עצמו די"ל התם בעינן לתקן גם גוף העיסה בזה ולהפריש על גוף העיסה בעינן הפרשה מן הממש לא מן העיסה דהוי כמב"מ אבל לתקן רק הבשר דאין בו רק טעם י"ל דדי להפריש ממנו בעצמו דהוי מטעם על הטעם אך צ"ל טעמם כיון דעכ"פ הפרשה זו לא יועיל לתקן גוף העיסה שהי' מתחלה דבתר מעיקרא אזלינן שהי' ממש בו וא"כ כיון דהעיסה נשארה באיסורו א"כ סוף סוף יש כאן טעם הבא מן האיסור לכך לא מהני הפרשה מן הבשר או הרוטב להתיר את הרוטב והבשר אך לפ"ז נראה דהיינו דוקא בנדון דידהו שלא הותר גם גוף העיסה שנילושה עם השאור הזה שהעמיד בו והוי כולו טבל עדיין בזה לא מהני הפרשה מן הבשר והרוטב דבתר מעיקרא אזלינן שהי' השאור בעין ולא מהני הפרשה מן הטעם על הבעין וא"כ כיון דהעיסה נשאר באיסורו יש כאן טעם איסור אבל אם מגוף העיסה הופרש חלה רק מן מעט השאור שהופרש בפ"ע לא נלקח ממנו חלה וזה אין בו שיעור חלה בפ"ע רק מכח דנתחייב מעיקרא בזה מהני הפרשה מן הטעם ממ"נ דאם בתר השתא אזלינן הרי לע"ע אין כל האיסור רק טעם ומהני הפרשה מיני' ובי' מן הטעם על הטעם ואם בתר מעיקרא אזלינן הרי מעיקרא הי' ביחד עם גוף העיסה א"כ נפטר במה שהפריש חלה מן העיסה בתחלה והרי נתחייב עמו יחד ונפטר בו מה אמרת בתר השתא אזלינן שהי' בפ"ע הרי עתה אין בו שיעור חלה ודי במה שמפרישין מן הטעם על הטעם כנלפענ"ד בזה דבזה הכל מודים דמהני הפרשה מיני' ובי' ואין לנו ראי' מזה להחמיר ובפרט במלתא דרבנן וגם י"ל דהם מיירי בענין דיש חשש תערובות בעין מן השאור כגון בבארשט שגוף העיסה נמוח בו וכן בפמ"ג ברוטב י"ל דהוי כן די"ל דיש בזה איזה בעין ובזה אין בילה לכ"ע ולכך אמרינן בפסח כה"ג חוזר וניעור בפירורין ביין ולכך בזה לא מהני הפרשה מן הטעם על הבעין אבל בקראהט וכדומה שבגוף הקרויט ודאי ליכא בעין מן השאור רק הטעם בלבד בודאי מהני הפרשה מן הטעם על הטעם והציר יהי' שופכין אותו לחוץ וכן הוריתי מכל הלין טעמא להפריש מעט מגוף הקרויט ודי בזה שוב מצאתי במח"א בסוף הספר על הרמב"ם הל' מעשר מבואר שם כן שפסק כן להפריש מיני' ובי' כמ"ש ות"ל כוונתי לדבריו עיי"ש: