שא' בא' שעבר בכפר עם בהמות ומכר בהכפר עגל וקיבל דמי מכירתו ונסע משם ובבואו לכפר השני ציוה להודיע להקונה שהעגל הוא ספק בכור כי קנה אצל נכרי ואינו יודע אם ביכרה או לא. תשובה. לכאורה לפי מושכל ראשון הי' נ"ל כדבריו דאין ע"א נאמן באיסורין וגם מע"ר אם מכר ספק בכור והטעה את הקונה. הנה מ"ש מדין אין ע"א נאמן באיסורין לכאורה יש סתירה מהש"ך יו"ד סי' קכ"ז דזה הוי בעיא דלא אפשטא בש"ס וקיי"ל לחומרא וכאן אין להעגל חזקת היתר ובודאי הוי חומרא מיהו כאן י"ל דהוי ס"ס שמא הוא משקר ואת"ל אמת שמא בלא"ה אינו בכור אך מצד דאין אדם מע"ר הוי ראוי שלא להאמינו אך י"ל בזה כיון דלפי הודאתו הוי מקח טעות ומחויב להחזיר דמי המקח א"כ יתכן לומר דבא לעשות תשובה ואינו רוצה להכשילו בדבר איסור וכמ"ש התוס' גבי מגו דיכול לומר מזיד הייתי ומה שקשה עליהם מדין אנוסים היינו כבר ישבנו בזה בחי'. ואין לדמות זה למ"ש בגיטין נ"ה גבי ס"ת גוילין שבה לא עבדתי לשמן דמתוך שנאמן להפסיד שכרו וכו' דהתם שאני דהוי היזק ממש שהטריח הרבה ולא יקבל שכר טרחתו אבל בזה אף שיחזור המעות אינו מפסיד כלום רק שיחזור לקונה את שלו אך י"ל כיון דלפי הודאתו הוי מקח טעות וא"כ עדיין העגל של המוכר א"כ נאמן מכח מגו דאי בעי קלי' דאפי' נכרי נאמן כמ"ש ביו"ד סי' ט"ז ולהטיל מום בו בספק בכור אין נראה לי כמ"ש בתשובה ולכך נראה הדין כך שחלילה לשחטו רק הקונה יתבע את המוכר אם יחזור לו הדמים ודאי העגל אסור לשחטו אבל אם לא ירצה לציית דין להחזיר לו הממון לא שייך הני טעמא ומותר העגל ואם לא יוכל למצאו אסור העגל כדין ספק בכור כנלפענ"ד נכון לדינא: