שא' באחד שמכר פרה המבכרת לעכו"ם שהוא משרת שלו ונתן לו העכו"ם אדרויף רק שלא עשה העכו"ם משיכה מחצרו לסימטא כי לא ידע הבעה"ב שצריך משיכה ואח"כ ילדה הפרה זכר ואמר לו אחד שצריך שאלה ע"ז ושאל להמורה והורה לו באם ראה פ"א שהעכו"ם המשרת משך הפרה לסימטא למים או לצורך ד"א אז קנה העכו"ם הפרה והפקיע קדושת בכור ורו"מ לא ניחא לי' כן. הנה ודאי הדין כרו"מ והמו"ץ שלא כדין הורה כיון דקיי"ל דבמשיכה בעינן שיאמר לו לך משוך וקני רק אם הוי בפני המוכר א"צ לומר לו כן וכבר ביאר בסמ"ע סי' קצ"ב סק"ב הטעם כיון דלא מיחה בו גלי דעתו דניחא לי' עיי"ש א"כ זה דוקא אם העכו"ם מושכו לטובת עצמו וגם אינו משרת שם לכך הו"ל למחות ומדלא מיחה בו מוכח דניחא לי' אבל אם הנכרי מושכו לטובת הפרה להשקותה וכדומה ובפרט אם הוי משרת שם דהחיוב עליו לעשות צרכי פרה ולמה לו למחות לכך אין מזה ראי' דלא מיחה ולכך אין זה משיכה ומה גם בשלמא אם הנכרי משכו לצורך עצמו הוי אומדנא דמוכח דכיוון בתורת קני' אבל אם משכו לצורך הפרה אין זה ראי' כלל דכוון בזה לקנותו לכך לא הו"ל דין משיכה ובודאי הוי ספק בכור. ומה גם דהמכירה הוי למשרת שלו הן אמת דהאחרונים בה"פ סי' תמ"ח כתבו שם דמ"ש בש"ע בחוץ לבית היינו דהחמץ יהי' חוץ לבית אבל בנכרי אין קפידא אבל בחבורי הבאתי ראי' מהש"ס דבעינן שהנכרי יהי' חוץ לבית שלא יהי' ניכר הערמה כ"כ עיי"ש א"כ ה"נ בבכור אם מכרו לנכרי דהוי כפוף תח"י ניכר יותר הערמה בזה י"ל דלא מהני המכירה כלל הן אמת דהמוכר יכול לומר שאינו חושש על דברנו מיהו עכ"פ ספק בכור ודאי הוי: