שאלה מק"ק לעשנוב שאירע ששחט השו"ב שני כבשים אצל איש אחד והי' באחד משני הכבשים ב' וורדות בימין במקום הורדא ולא הי' בשורש והא' היתה הפוכה והטריף השו"ב רק שאמר דרך צחוק לבעל הכבשים אתה גנב ואביך גנב יש בכבש ב' כבשים ואתם טרפה ואח"כ נתק הורדא כדרך שעושין בכשרות וטעו כל העומדים וגם בעל הכבשים וסברו שכשר ומכרו הב' כבשים בחזקת כשר ואחר ח' ימים שחט ג"כ הבעה"ב אצל השו"ב הנ"ל והסיח לפי תומו שהאחד הי' טרפה והלכו להרב והכשיר הרב את הכלים וגם הבשר שהי' עדיין עוד בעת השאלה מחמת שהשו"ב אמר לו שהי' שניהם שוין והכשיר ע"פ הוראת מקצת אחרונים שמכשירים בשניהם שוין באחת הפוכה בהפ"מ והוראה זו תמוה דמי יודע אם הי' שוין עכתו"ד.
תשובה. מ"ש רו"מ לחוש דלמא לא היו שוין ובהמה בחזקת איסור עומדת בזה טעה דספק זה הוי בטרפות ולא בעסקי שחיטה ודוקא לענין ספק בשחיטה הוי בחזקת איסור עומדת אבל אם נשחטה רק לענין ספק בטרפות הוי בחזקת היתר ובשביל מה שאמר הוא בפיו שהיא טרפ' לא יצאה מחזקת היתר ובפרט שלא אמר שהטריפה מחמת שאינן שוין והגדולה הפוכה רק שאמר סתם טרפה והיינו דהחמיר כדעת המחמירין בשוין א"כ בשביל זה לא יצאה מחזקת היתר לומר דמן הסתם היו שוין ולסמוך על המתירין בשוין ולא גרע זה מדין מבואר בסי' ל"ט מאחד אומר בגב ואחד אומר בחיתוך דמעמידין הבהמה בחזקת היתר והרי בב"א האומר תחלה לא אסרינן לה רק מטעם דהראשון הוי כשנים כמ"ש הש"ך והטו"ז ולמ"ל הך טעמא ולהביא ראי' מיבמות הרי בלא זה כיון דאסרה הראשון הו"ל בחזקת טרפה ולא שייך לומר אוקמוהו אחזקת היתר ובע"כ דאף דאסרה הראשון לא נחשב חזקת טרפה ולא יצאה מחזקת היתר ואם לא הי' הראשון כשנים הי' מתירין אותה רק כיון דהראשון נחשב כשנים אין דבריו של אחד במקום ב' א"כ תינח התם דאומר להדיא דהוי בגב והוי טרפה ודאי לפי דבריו רק שהכחישו השני בזה שייך לומר דהראשון כב' אבל בנ"ד נהי שאמר שהוא טרפה אין זה ראי' דלא היו שוין די"ל דהחמיר כדעת המחמירין לכך יכול לומר אח"כ שהיו שוין וע"א נאמן באיסורין והדרינן לחזקת היתר ובפרט כיון דליכא הכחשה לא בעינן חזקת היתר רק כיון דעכ"פ חזקת איסור ליכא נאמן ע"א. ומ"ש רו"מ דמי יודע אם היו שוין אין לדקדק אחר עדות העד בפרט במלתא דרמיא עלי' לדקדק ובקי הוא בכך והרי שם בסי' ל"ט באחד אומר בגב כו' נימא מי יודע אם כיונו המקום והרי במשהו אם נוטה לגב טרפה בע"כ דלא אמרינן כן אך הוראת הרב תמוה איך הכשיר דבר כזה חדא דדעת המתירין בשוה לא ראיתי ואם ימצא כן באיזה ספר מיקל ראשו נגד הש"ך והתב"ש והפרי תבואה והפמ"ג והלב"ש שכולם מטריפין בשוין ובפרט להתיר הבשר שישנו עדיין בפרט אחר שכבר הורה לאיסור והרי קיי"ל בכה"ג דקם דינא בטעה בשיקול הדעת ומכ"ש אם הורה כדעת רוב הפוסקים איך יכול לחזור ולהתיר אחר שכבר נעשה כחדא עיין בהנהגת או"ה סי' רמ"ב ואף שאז לא אמר בהדיא שהיא טרפה מ"מ הרי אח"כ אמר לבעה"ב שהי' טרפה תחלה הוראתו אז כיון דעדיין הי' הבשר בעין ואיך הכשיר הבשר הנשאר אחר שאמר השוחט שהוא טרפה ועוד טעה הרב בדבר פשוט דהמתירין לא התירו רק ביש להם שורש אחד אבל באין להם שורש אחד אף אם אחת הפוכה הן הגדולה הן הקטנה הכל טרפה וכמפורש בש"ך ותב"ש וכל האחרונים והרי כאן לא הי' להם שורש אחד וטרפה בכל ענין ומה ענין שוין או אין שוין לכאן לכך ודאי דהבשר טרפה גמורה והכלים טרפה.
ונדון השו"ב ראוי להעבירו כיון דאמר דרך צחוק אתם טרפה ולא אמר דהכבש טרפה ועשה מדין של ישראל ומנפשותם צחוק והיתול ובפרט דמעשיו מוכיחין עליו שתלש הורדא וידוע דאין מנהגן של השו"ב לעשות כן רק בכשרים ולא בטרפות וא"כ עשה בו מנהג כשרה והוי מעשיו מוכיחין עליו שרצה להאכיל טרפות והיכי דמעשיו מוכיחין עליו מעבירין אותו כמ"ש כעין זה בסי' י"ח סעיף י"ט והתם לא עשה איסור כ"כ כמו הכא דכבר נודע לו שהוא טרפה ועשה כן לכך חייב העברה ואסור לאכול משחיטתו לכל י"ש. שוב נודע דהמעש' לא הי' כן והי' בשורש אחד גם ההפוכה לא הי' לה כיס ובזה יפה דיבר הלב"ש דבזה י"ל אף בשוין הוי כשרה דניכר בזה היתר לכך כדין הכשירה הרב בהפ"מ: