שא' במה שהתחיל לכתוב ס"ת ע"ד מה שכתב הסופר המומחה מסלאנים ועם יגיעתו כתב שירת האזינו ג"כ על סדר הנ"ל כל שיטה ושיטה כצורתה אם קצרה קצרה ואם ארוכה ארוכה ולא כדרך כל הסופרים שכותבים כל השיטות שוין ומאריכין ומקצרים האותיות כדי להשוות השיטות משני הצדדים וכעת מצא רו"מ בהר"ן סוף פ"ק דמגלה מוכח להיפוך גם בנוב"ת חיו"ד סי' קע"ו ושאל אותי לחוות דעתי. תשובה. הנה ודאי כהר"ן מוכח שם ממה שכתב ושירת האזינו כיוצא בזו והוא שעמודיו שוין וכו'. והנה מלשון רש"י שם בפ"ק דמגלה נמי מוכח כן ממ"ש שם וז"ל לבינה הוא חלק שהוא רחב כפלים מן הכתב ואריח הוא חצי לבינה ולמ"ל לכתוב השיעור של לבינה ואריח והי' די לו לכתוב בקיצור דלבינה רחב מן האריח ומדנתן שיעור ללבינה ואריח מוכח דבא לאשמעינן שלא יאריך יותר ולא יקצר יותר רק כן יעשה. אך הנה לדעתי היה נראה דמותר לעשות כן ממה שהקשיתי בחיבורי סת"ם בתשובה כ"א למה נקט שם הש"ס במגלה חוץ משירה זו ושירת מלכי כנען שנכתב אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה והקשיתי למה לא נקט נמי שירת האזינו דהוי כן עיי"ש ולפי הנ"ל י"ל דהש"ס נקט רק הני שנים דבאלו צריך להיות רק שוין השורות מכח דהם מדברים רק ממפלת הגוים לכך יהי' כל הארוחים שוין שלא תהא תקומה למפלתן אבל בשירת האזינו נהי דיש בהם מפלת הגוים כמ"ש הר"ן מ"מ כיון דיש בהם גם הזכרת ישראל החוטאים ובישראל רוצה הקב"ה שיהי' להם תקומה לכך מותר לעשות אחת ארוכה ואחת קצרה. אך מה כחי להכריע נגד הר"ן. גם עכשיו ראיתי שהר"ן הרגיש בזה בקושיא זו ולכך כתב שם חוץ מזו אע"פ שיש בהם אריח ולבינה מ"מ נכתב אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה אבל שירת האזינו אין בה אריחין כלל עכ"ל א"כ נראה כוונתו דהרגיש בזה למה לא נקט גם שירת האזינו ולזה מפרש דנקט הני דיש בהם אריח ולבינה ומ"מ נכתב אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה משא"כ שירת האזינו לא נקט דאין בה אריחין כלל זה הוי כוונת הר"ן א"כ הרגיש בקושיא הנ"ל ומישבו מיהו מ"ש הר"ן ז"ל אבל שירת האזינו אין בה אריחין כלל איני מבין כוונתו אם כוונתו כיון דהאריח הוי חצי לבינה לכך כתב אבל שירת האזינו אין בה אריחין כלל אבל מ"מ בעינן השורות שוות או הכונה דאריח נקרא מה דהוי שורות שוין לכך דבשירת האזינו אין בה אריח כלל ויכול להיות אף דאינן שוין ואינו נקרא אריח וחזר בו ממ"ש תחלה דגם בשירת האזינו הוי נמי שוין ודעתו בסוף כמ"ש אני מיהו לדינא ודאי לכתחלה יש להחמיר לעשות גם בהאזינו שורות שוין ובדיעבד כבר ראה גם רו"מ שכשר אף דלא עשה כן. והנה ראיתי כעת במרדכי סוף פ"ק דמגילה וז"ל כי היכי דבעשרת בני המן אמרינן דטעמא שלא תהיה תקומה למפלתן פירוש כשהחומה שוה בשני ראשיה ואין בליטות עלי' אין להוסיף כמו באותן שיש בה בליטות בשני ראשי' ה"נ איכא מפלתן של עע"ז ושל רשעי האומות כדכתיב מראש פרעות אויב ודם עבדיו יקום. והך דשמעתין לא תקשה דלא אתיא למעוטי אלא אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה כמו בני המן ע"כ הגהה. ומלשונו מוכח דגם בשירת האזינו בעינן שיהיה שוין ומ"ש והך דשמעתין לא תקשי אין לו הבנה ובע"כ דהוי כונתו נמי כן על קושיא הנ"ל למה לא מנה גם שירת האזינו. ובזה מתרץ דלא מנה הש"ס רק אלו דהוי אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה כמו בני המן וכמ"ש הר"ן ז"ל דבשירת האזינו ליכא אריחין כלל ובע"כ כוונתו כמו הפירוש הראשון דבפ' האזינו יכול להאריך השיטות יותר מן הלבינה דאין לומר כפירוש השני שהרי הוא כתב תכ"ד דגם בשירת האזינו בעינן שוין גם הוסיף יותר מלשון הר"ן וכתב דה"נ איכא מפלתן של עע"ז ושל רשעי האומות מוכח דגם בשביל ישראל עע"ז ראוי שלא תהי' תקוומה למפלתן בע"כ כונתו כפי' הראשון דבזה מותר להיות ארוכות יותר מן הלבינה אבל עכ"פ בעינן שיהיו שוין בפ' האזינו לכך בודאי ראוי להחמיר לכתחלה לעשות כן וכן יעשה רו"מ להבא ולא יעשה כסופר של סלאנימא: