שאלה מראשי קהלה אחת בקצת אנשים שעשו להם חבורה ללמוד בחבור תלמוד לשון עברי ובחבורי ר' משה דעסיר וחרה אף קצת והחרימו אותם ולקחו את החיבורי' ושרפו אות' באש ושמו פניה' בי לומר הדין עם מי והנה אם אמנם השרפה הי' אפשר למותר ע"פ הדין אך אין להאשימם בזה כי מי לנו גדול ממשה רבינו אשר איננו כדאים להזכיר שמו על שפתינו ואחז"ל עליו בפ' מטות כיון שבא לכלל כעס בא לכלל טעות ומכ"ש באנשים הדיוטים בדורנו ומחמת כי הציקתם רוחם עשו כן ועל גוף הכעס ודאי יפה עשו. והנה מה ששאלו לבאר להם מה שמצה נמצא בר' משה דעסיר ראשון לציון הוא מאמרם ז"ל בכמה דוכתא פוק חזי מה עמא דבר וקול המון כקול שדי ואחז"ל בפ"ו דפסחים אם אינן נביאים הם בני נביאים ואמרו בפ' החובל על כמה דברים דהיינו דאמרי אינשי שיש לו רמז בתורה וכיון דרוב העולם אומרים עליו כן ודאי כן הוא ואחז"ל במס' שבת פ' השואל ששאלו לשלמה המע"ה איזה בן עוה"ב והשיב אזניכם תשמענה דבר מאחריך וכו' וכיון דרוב העולם מרננין אחריו ודאי כן הוא. ומ"ש דהרי הוא תלמיד הגאון בעל קרבן העדה ותלמיד יעב"ץ הנה מצינו באחיה השילוני שהי' תלמידו ירבעם בן נבט ובאנטיגנוס איש סוכו שהיו תלמידיו צדוק וביתוס ונמשכו מהם כל הצדוקים ובזמנינו להגאון בעל נו"ב כמה רשעים הי' שהיו תחלה תלמידיו וגחזי באלישע ואחז"ל בפ"ב דברכות בפסוק אין פרץ וכו' ואין צוחה ברחובותינו שלא תהא בנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים הרי שהוצרכו להתפלל על הדבר שלא יהי' כן מוכח דבלי תפלה יתכן שיהי' נמצא כן ועוד צאו וראו מה המה תלמידיו וכל העוסקים בחיבוריו כולם רשעים וכל שוגה בחיבוריו לא יחכם ואין אוחזין בחיבוריו רק הקלי שבקלים העוברים על כל התורה ולא ראיתי איש ישר הולך שיהי' עוסק בחיבוריו ודבריו וכל ירא שמים בורח ממנו כבורח מן הנחש ועקרב הא חדא והשנית הנה אני לא עיינתי בדבריו מעולם ולא ידעתי שמץ פסול בדבריו אך את זה ידעתי כי הרע לעשות אשר תרגם תנ"ך על לשון דייטש אשר לא כדת והנה חטא והחטיא את הרבים כי מזה פשתה המספחת הישנה בהמבורג להתפלל על דייטש וחטא הרבים תלוי בו ומלבד זה שלא כדין עשה כי הרי בימי תלמי שהעתיקו את התורה על יונית ומכח הכרח המלך תלמי הי' העולם חושך ג' ימים אף שהיו אנוסים בדבר וזה אחת מן המאורעות של יו"ד טבת שנגזר עליו תענית ומכ"ש שאר לשונות דהרי אנן קיימא לן כרשב"ג בפ"ק דמגלה דגם לשון יונית עכשיו נשתקע ואין לכתוב רק בלה"ק והחיבור של נשים הצאנה וראינה זה לא נקרא תרגום רק הוי פירוש שמציין הפסוק בלה"ק נפרש פירושו אבל הוא עשאו בלי ציון הכתוב רק כדרך תרגום אונקלוס ובזה עונו גדול מנשוא ומה לתבן את הבור להיות תוה"ק נאמרה בלשון הנ"ל. [ובהיותי בזה ראיתי בפה"מ להרמב"ם פ"ק דמגלה שם דבר תמוה שכתב שם וז"ל וספרים תפילין ומזוזות שתנאי כתיבתם כולן שוין כמו שנתבאר במנחות והלכה כרשב"ג עיי"ש והוא תמוה דהרי אדרבא אין כתיבתן שוה דהרי הת"ק מתיר לכתוב ספרים בכל לשון רשב"ג מתיר יונית ותפילין ומזוזות בעינן דוקא לה"ק לולי דמסתפינא הייתי אומר שתיבת ספרים ט"ס ורק תפילין ומזוזות כתב שתנאי כתיבתן שוה ולכאורה הי' אפשר לפרש כונתו דהולך בשיטת רשב"ג דאף ספרים אסורין בכל לשון והוי קשה לו מנ"ל כן דבשלמא תפילין ומזוזות כתיב בהו והי' כמפורש בש"ס שם אבל ספרים מנ"ל וזה מפרש דהוקש כה"ת לתפילין כמ"ש בפ"ב דשבת מקרא דלמען תהי' תורת ד' בפיך ואף דיש כמה דינים שמחולקין תו"מ מכל התורה היינו דלא הוקש רק למה דנלמוד מלשון בפיך והיינו הן מה שמותר בפיך כמ"ש בשבת שם הן מה דתלוי בהלשון שיהי' הלשון בפיו שוה כה"ת לתו"מ ולא התירו רק יונית מטעם המפורש בש"ס פ"ק דמגלה ולכך ולכך אמר הרמב"ם דטעמא דרשב"ג הוי מכח דספרים תו"מ כתיבתם שוה מכח ההיקש כן הי' אפשר לומר אך ממה שמציין כמ"ש במנחות זה אינו שם. בע"כ דמ"ש ספרים שם ט"ס הוא.]
והנה מ"ש על ספר הגיון בשם הכותב בעין יעקב ששבחו המה ראו ראיה אחת ואני רואה ב' ראיות בהצל"ח על ברכות בדף ע"ג עיי"ש מ"ש ע"ז ודבריו נכונו מאוד דודאי הכל תלוי לפי ערך הזמן והרי אמרו חז"ל בש"ס דאר"ב לא תשתעי משמיה דאיבו דאכל פתא דארמאי ופרש"י שלא תאמרו הלכה משמו והרי במשנה דאבות אומר בשם אלישע בן אבויה אומר והוא אחר ולמה אומר הלכה בשמו בע"כ דתלוי בערך הזמן דלפי הזמן הוי ראוי לגזור ולהתרחק אפילו מחוטא עון קל לאכול פת נכרי היכי דהוי למגדר מלתא לצורך שעה ולכך בודאי ללמוד הדקדוק או הגיון כימים הראשונים שלא אחזו בו המתפלספי' והפוקרי' ודאי הוי ראוי ללמדו אך כעת שהם אחזו בו ראוי להתרחק מהם כמטחוי קשת כמ"ש חז"ל סחור סחור לכרמא לא תקרב ולא עדיף ממצבה שנאמר אשר שנא ד' אלקיך ואחז"ל שתחלה היתה אהובה רק כיון שאחזו בו עכו"ם נעשית שנואה (והנה הוגד לי שגם הרב הצדיק מו"ה הירש מלך ז"ל כתב ראי' זו) כי ראינו בעינינו שלימוד הדקדוק מביא לידי התעסקות רק במקרא והמקרא מביא לידי תרגום אשכנזי והתרגום אשכנזי מביא לידי אפקורסת ובעל תלמוד לשון עברי מכירו הייתי בקטנותי ממש כשהי' במדינתינו חיבוריו בו וראינו כי הוא רשע גדול ועשה צחוק על מיני פיוט וסליחות ועשה סליחות לפורים ושחק בזה על חז"ל ועשה דבריהם כצחוק לזה ודאי הזמן גורם להתרחק מחיבוריהם הרחק מאוד ועלינו להחזיק רק בש"ס ופוסקים אשר הארה שבהם נקוה שתחזור אותנו למוטב ויפתח לבנו בתורתו ואהבתו ונזכה לשלוח לנו המורה לצדקה ותאיר עינינו. והנה התבוננו וראו זה גלוי לכל כי כעין רפואת הגוף הוי רפואת הנפש כי בודאי כשנעשו ריעים זל"ז הוי רפואתם שוה זה כזה וזה לעומת זה עשה אלקים וצאו וראו ברפואת הגוף דרשו ברופאים כמה נשתנו הטבעים מה שהיה בימים הקדמונים לרפואה עתה לא יועילו ולא יצליחו ובדור הזה צריך רפואה אחרת ולא די שרפואות הראשונים לא יועילו רק לפעמים גם יזיקו כן הוי בחולי הנפש כן העם הזה אנחנו בני ישראל בימים הראשונים היו נשמות גדולות וקדושות ואם נחלשו הי' חולאת קטן ודי הי' ברפואות קלות אף בפרפראות לחכמה אבל עכשיו בדורותינו הנשמו' קטנות וחולאת נפשותינו הוי חולאת גדול ואין די לנו ברפואות קטנות רק ברפואות יקרים בש"ס ופוסקים וקבלה שמעו ותחי נפשכם השי"ת ישלח לנו רפואת נפשותינו בקרב כנפש המעתיר כו':