בנדון המחלוקת שבין הרבנים ידי אל תהי בו ולא אתערב בזה כי הנה הן אמת שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי בילדותי או בשנים האמצעים הייתי אוהב להיות נצב לריב ולהנקם ע"ד אמת ואף שידעתי שיהי' מעיזים להיפוך קיימתי בנפשאי מאמר דהע"ה כסתה כלימה פני מוזר הייתי לאחי ומאמר הנביא גוי נתתי למכים ולחיי למורטים ולא חשתי על כבודי כי הי' לי כח לסבול ולעמוד בפרץ אבל עתה לעת זקנתי אין לי כח לצאת במלחמת חובה ולקבל עלי דברי נרגן ומהלומות והנה עלה בלבי לפרש דרך הלציי ורמז במ"ש בתורה ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד והנה לשון צבא בזה אינו מובן דלשון צבא מורה רק על ענין מלחמה כמ"ש בפ' מטות החלצו מאתכם אנשים לצבא וכן אנשי הצבא בזזו איש לו ומה מלחמה שייך בעבודת הלוים אך הכונה דללוים נאמר הוראת התורה והמשפט בין איש לרעהו כמ"ש וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך יורו משפטיך ליעקב וכן מ"ש בפ' תצא ועל פיהם יהי' כל ריב וכל נגע וכן בפסוקי יחזקאל ועל ריב המה יעמדו וא"כ לשבט לוי נמסר לנקום על משפטי ה' ולריב ריבו וכמו שהי' בעגל ולכך רמזה התורה דעל הלוים מוטל המלחמה ללחום מלחמת ד' לכל עוברי התורה ולכך אמר ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד ואם בבן חמשים אמרה התורה כן מכ"ש במי שהוא תה"ל יותר מזה והנה אם כי זה דרך הלציי מ"מ י"ל דבאמת הוי כן דהרי כתיב והתעלמת ודרשו חכז"ל פעמים שאתה מתעלם פרט לזקן ואינו לפי כבודו והרי הש"ס בברכות פריך מינה למה דאמר שם המוצא כלאים בבגדו פושט אפי' בשוק דאין חכמה ואין עצה לנגד ד' ונהי דהש"ס דוחה דאיסורא מממונא לא ילפינן היינו רק לענין אינו לפי כבודו דלא חיישינן לכבוד הבריות באיסורין דבמקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב אבל מ"מ בזקן יש לומר דבזה אף באיסורא פטור דבזה לא שייך לומר אין חכמה ואין עצה דנהי דחכמה אין כאן זקנה יש כאן וי"ל דזה הוי כהס"ד דש"ס דילפינן מוהתעלמת דזקן פטור מלצאת במלחמת חובה כיון דבזה ליכא קרא להפוך זה אני מלמד זכות עלי והלואי שיהי' עלי מלמדים זכות למעלה כן לכך ידע שאני לא אתערב בזה יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו וישלח לנו בקרב המורה לצדקה ותראה האמת כנפש המעתיר: