בענין סלוק רב ומורה. הנה הרמב"ם במורה נבוכים הובא בספר מעשה ה' כתב דהפסוק בפ' משפטים הנה אנכי שולח מלאך לפניך וכו' אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו קאי על רב ומורה שיתן לכם בדור ודור להורות להם דרך התורה עיי"ש והנה ע"פ דרכו י"ל מ"ש אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו ויהי' לשון אל תמר בו מלשון תמורה וכמשמעות לשון המדרש לפי דרכו כן יהי' הכונה לדרכנו כי הנה הקב"ה השווה כבוד הת"ח לכבודו ית' וכמו שבעון ע"ז חייב מיתה והיינו ע"י שסרין ממנו ית' ובוחרין בע"ז וזה נקרא בלשון תמורה כמ"ש וימירו את כבודם בתבנית שור וכו' כן ה"נ אם הקב"ה נתן להם רב ומורה והמה מסלקין אותו ובוחרין באחר נחשב להם כעובדין ע"ז ממש וז"ש השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו שלא תעשה בו תמורה לסלקו ולבחור באחר כי לא ישא לפשעכם על כך על הסתלקו מן השררות דאף שהוא עניו מסתמא מ"מ לא ישא לפשעכם על עון כזה והיינו כי שמי בקרבו כי אין לך עניו ממנו ית' ובע"ז נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא שמקנא בע"ז א"כ ה"נ אם תסלקו לבחור באחר ראוי הוא להיות בו מדעת קונו ואין לו חיוב לישא לפשעכם על כך. וי"ל דבכאן הוי אזהרה לעדת קרח ודכוותי' שלא יחלקו על משה רבינו באמרם מדוע תתנשאו על קהל ה' ואין עונשין אלא מזהירין וי"ל דכאן הוי אזהרה לו ולכך לא הי' רשאי משה רבנו למחול על כבודו ולהתפלל עליהם כי כמו שהזהיר בכאן לההמון שאל תמר בו כן הוי אזהרה להחכם שלא ישא לפשעם על כך אם יסלקו אותו כמ"ש כי לא ישא לפשעכם ואפשר דהוי בזה העדר כבוד לו ית' דבכל עברות שאין הקב"ה מקנא ומוחל גם החכם מחויב לקיים הדבק במדותיו ית' ולמחול אך להסתלק לגמרי שנאמר בו ית' אל קנא א"כ אם ימחול החכם על כך יהי' נראה כאלו הוא צדיק יותר ח"ו מבוראו ולכך אינו רשאי למחול על כך בלי פיוס וחרטה כי ע"י תשובה גם הקב"ה מוחל ולכך נאמר במשה רבינו שם וישמע משה ויפול על פניו ורש"י נדחק שם למה לא התפלל עליהם ולפי הנ"ל יובן שהי' מוזהר שבכהאי גונא לא יתפלל עליהם ולכך נפל על פניו כי לא ידע מה לעשות כי רצה למחול ולא הי' יכול ולא ידע איך יפנה אם לא ימחול יענשו ישראל ואם ימחול נוגע בכבודו ית'. ונראה עוד עפמ"ש חז"ל בערובין פרק ב' דגדולים דברי סופרים מד"ת שד"ת יש בהם עשה ול"ת וכו' אבל ד"ס כל העובר על ד"ס חייב מיתה לפ"ז מוכח שכל דברי סופרים דומים לחטא ע"ז דבע"ז חייבין מיתה ועל ד"ס חייבין מיתה א"כ המשיל כל עברות דרבנן לעובד ע"ז ובפרט דכך אחז"ל כך דרכו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו לך ועבוד ע"ז. מזה מוכח דהכל בהתחלה ראשונה תליא מלתא ולכך בד"ס שנעשה לשמירה של תורה חמור עונשו יותר מגוף התורה כי דבר הנעשה לשמירה חמור יותר כי אם עובר על השמירה סופו ליגע בכלל התורה וז"ש השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו כי כל אשר ימרה את פיו נחשב ככופר בשמי ממש וכעובד ע"ז ידמה לו וחייבין עליו מיתה והטעם שאני מחמיר על דרבנן יותר משל תורה הוא כיון דבא לשמירה של תורה כי אם שמוע תשמע בקולו ממילא יומשך כי ועשית כל אשר אדבר אני כי ע"י קיום דרבנן תבוא לקיום דאורייתא וכיון דנעשה לשמירה של תורה הוי עונו יותר חמור מעובר על גוף התורה: