נשאלתי בתרנגולת שנמצא בהקנה מחט תחוב לחוץ מעבר לעבר וקצת מחט תחוב לחוץ. והוריתי להיתר והיינו דנהי דרוב הנבלעים דרך הושט היינו אם לא נמצא בקנה ממש אף דנמצא סמוך לקנה מ"מ קיי"ל רוב וקרוב הולכין אחה"ר ואמרינן דדרך הושט בא כמ"ש הפמ"ג בכמה דוכתא אבל היכא דנמצא בתוך הקנה הרי הוי מקומו ממש וכבר כתב הסמ"ע סי' רנ"ט וכן המפורשים בשם הרמב"ן פ"ב דב"ב דהיכא דהוי מקומו ממש הוי קרוב עדיף א"כ ה"נ אזלינן בתר מקומו דנמצא בקנה ואמרינן דבלעו בקנה וממנו נתחב לחוץ וקנה נקיבתו ברובו ואין לחוש שמא עשה נקב בושט ז"א דהרי בעצם הנמצא על הריאה חולקין הרבה על הטו"ז בס"ס ל"ט וס"ל דכשר ולא חיישינן לנקיבת אברים הפנימים ולא חיישינן לזה רק אם הוי קוץ שמכה בכח והביאו ראי' מנשבר הצלע ויש בו עיקוץ דאין חוששין לנקיבת הריאה ואברים הפנימים עיי"ש בפמ"ג במשבצות ס"ס ל"ט וא"כ ה"נ ע"י המחט כיון דתלינן שנבלע בקנה ומשם אינו יוצא בכח לא גרע מנשבר הצלע או עצם הנמצא על הריאה דלא חיישינן לנקובה ואינו דומה למ"ש הפמ"ג שם דאינו דומה למחט הנמצא בריאה דחיישינן מכח דשם יש כח הדוחה עיי"ש חדא די"ל דבקנה ליכא כח הדוחה כיון דאין דרכו להיות נבלע בו דבר אין שם כח הדוחה ואף אם יש שם כח הדוחה מ"מ כח הדוחה לא מהני רק לגבי עצמו כיון דהוי מונח בו ואין זה מגוף הריאה ואינו שייך לו כח הדוחה דוחה אותו לחוץ וכיון דסופו לינקב ולצאת חיישינן שמא כבר ניקב וזה לגבי גוף הריאה אבל כאן דלנקיבת הקנה אין לחוש דפסיקתו ברובו רק לחוש לנקיבת הושט אין כח של הקנה מכריח להיות ניקב הושט ואפשר לו לצאת בלי נקיבת הושט או מצד אחר שאין שם הושט ואין סופו לנקוב הושט כודאי לכך אין לחוש בזה לניקב הושט והוריתי להיתר. שוב ראיתי ראי' לדין הנ"ל בש"ך סי' מ"א ס"ק ח' בשם הרשב"א והעט"ז שם מפורש כיוצא בזה ממש ואף דהש"ך מביא דהרש"ל חולק מ"מ הביא שם דרוב המתירין. ולפמ"ש מסתבר טעמייהו כנ"ל. ומ"ש הרמ"א בסי' ל"ג סעיף ט' דאם הוי ספק דלמא ע"י קוץ טרפה היינו בקוץ הבא מבחוץ דבזה כיון דאין לפנינו קוץ בקנה בפנים לא תלינן בליעה דבזה שוב אזלינן בתר רובא דרוב הנבלעים הוי בושט לכך בע"כ אם הוי ע"י הקוץ הוי מבחוץ ומבחוץ הוי בכח וחיישינן לנקיבת הושט וז"ב ונכון ומה דלא תלינן במחט ובליעה היינו מה"ט גופו כיון דרוב הנבלעים דרך הושט וכאן לא נמצא קוץ מבפנים לומר דהוי מקומו ממש לכך לא תלינן רק או בושט או בחוץ אבל אם נמצא בפנים עדיף דהוי מקומו ממש ולא אזלינן בתר רובא ותלינן דהוי דרך בליעה ולא בכח ודו"ק: