שא' ביין אשר אין אדמימותו חזק ולזה לעשות אדמימותו חזק נוטה לשחרורית כמראה יין איזמרר צובעין אותו עם (שאמישקעס) שחור היינו שמבשלין השאמישקא ביין והיין קולט בו צבע השחור ושופכין יין זה להחביות ומזה נעשה כל החביות שחור אם להכשיר ביין זה מקוה שנפסלה ע"י שאובין וכו'. הנה לדעתי דמותר להכשיר בזה המקוה ואינו דומה למי צבע שאינו מועיל להכשיר דהתם הטעם כמ"ש במכות דף ז' דמי צבע נקרא והוי שמו מים וא"כ מוכח דשמא גרם בזה וא"כ כאן לא נקרא מי צבע רק חמרא צבוע והוי שמו חמרא גם בזה הצבע לבדו לא הוי משנה מראה המקוה דהרי הוי רק מעט והרי אף היין דבחביות לא הוי נשתנה מראיתו ע"י הצבע לבדו רק ע"י שמבשלין אותו תחלה ביין והיין קולט הצבע ועושה כל היין שחור א"כ היין גורם השינוי במקוה ולא הצבע לבד לכך אין שם מים עליו ולא נקרא מי צבע לכך מותר להכשיר בו המקוה ומה שהקשה על הב"י למה לא כתב הב"י תקנה זו לק"מ כיון דכבר כתב בש"ע הדין באלו המכשירין שאובין ממילא נדע דהרוצה לעשות כן יעשה ולא כתב רק העצה דאין בו חסרון כיס אבל הרוצה להפסיד מעותיו כבר ביאר בש"ע דהמה מכשירין השאובין: