נדון שא' במקוה שהתיר להטיל דם לתוכה להכשירה מתורת שאובין אך נסתפק אם מהני עצה זו אחר שכבר נפסלה מכח שאובין. הנה עיין בספרי שיורי טהרה חלק מקוואות הוכחתי שאין חילוק בזה ואם כבר נפסלה נמי מהני עצה זו. והנה בהיותי בזה אזכיר הערה קטנה הנה דעת כמה דכולו שאוב נמי כשר מה"ת וק"ל למה לא יופסלו מה"ת כיון שיש בזבחים דף כ"ב שם תנא ר' שמואל במים ולא במים שאין להם וכו' ולא במי כיור שיש להם שם לוי וא"כ מוכח דאף אם אין שם הלוי מגופו רק מכח הכלי שהוא בתוכו נמי נחשב שם לוי וא"כ ה"נ כיון דנקראים מים שאובין א"כ הו"ל שם לוי ומה לי שם מי כיור מה לי מים שאובין. ומה שנ"ל בזה הוא די"ל כיון דאמרינן בב"ק ס"ז דר"ז אמר דשינוי החוזר לברייתו בשינוי השם אינו קונה ועיי"ש בש"ס דמדמה פסול מקוה לקנין ואם מהני שינוי השם בקנין מהני במקוה עיי"ש במה דפריך מצינור שקבעו וכו' וא"כ ה"נ בזה לא נקרא שם לוי רק במה שאין השם חוזר אבל במה שחוזר לברייתו לא נקרא שם לוי ולכך במים שאובין אם נתנם לקרקע שוב לא יקראו עוד שאובין לכך לא הוי שם לוי אבל מי כיור כיון דהם קודש ואסירי בהנאה וא"כ אף אם יתנם לקרקע הוי עליהם שם מי כיור ולכך הוי שם לוי והיותר נראה דבזה יתיישב דברי הרמב"ם הל' מעה"ק פ"ו ה"ו מ"ש דכל המימות כשרות להדיח בהם הקרביים ותמה המשל"מ למה לא ביאר דאסור במי כיור דהוי שם לוי כמ"ש בזבחים דף כ"ב ולפמ"ש א"ש דהרמב"ם לשטתו דס"ל דכולו שאוב דרבנן ומכח הראיות שכתבו הראשונים בזה עיין בב"י סי' ר"א וא"כ מוכח דזה לא נקרא שם לוי רק מה דהוי מגופו זה נקרא שם לוי אבל מה דאינו מגופו רק ד"א גרם לו לא הוי שם לוי והש"ס דזבחים דקאמר דמי כיור הוי שם לוי י"ל זה אינו מדברי ר' שמואל וכנראה מלשון התוס' בשם הת"כ דבברייתא דר"ש תנא רק במים ולא ביש להם שם לוי רק הש"ס דפריך כן כיון דשם לוי פסול א"כ מי כיור הוי נמי שם לוי והיינו או דס"ל דשם הבא מכח ד"א נמי נחשב שם לוי או דס"ל כר' יוסף בב"ק ס"ז דמשמע דס"ל דאף שינוי השם החוזר הוי שינוי השם וא"כ ה"ה שם לוי לכך מי כיור אף כשינטל מן הכיור לא יהי' נקרא מי כיור מ"מ הוי שם לוי אבל לדידן דמוכח בכמה דוכתא דכולו שאוב דרבנן בע"כ דס"ל דזה לא הוי שם לוי הן מחמת דהוי ד"א ולא מגופו או כיון דאפשר להשתנות לא נחשב שם לוי כמו דקיי"ל בשינוי השם החוזר דלא הוי שינוי ה"ה בזה לכך גם מי כיור לא נחשב שם לוי וכשר להדחת קרביים וא"ש כנלפענ"ד בזה: