שאלתו וז"ל בעיו"כ כשהולכין השו"ב לשחוט אצל הבעה"ב לביתם ומכבדים לכ"א לכסות דם השחיט' ולפעמים כשבאים לבית אשר שם שני בעה"ב נוהגין דכ"א חוטף מעט עפר ומניח בצדו והשו"ב שוחט את העופות השייכין לזה לתוך עפרו וכן לשני לתוך עפרו אשר הניחו ושניהם מכסים איש את שלו אם רשאים לעשות כן לפי המבואר ביו"ד סי' כ"ח שחט מאה חיות ועופות כיסוי אחד לכולם ואפי' הי' לפניו הרבה לכסות כיסוי אחת לכולם וכאן כ"א מברך לעצמו. תשובה. הנה בראש כל אני אומר ודאי אם רצו לצאת כל הסברות הי' אפשר שהשו"ב ישחוט של זה ושל זה ואח"כ יכסה אחד ויברך השני יענה אמן ויכבד אחד לחברו לברך גם הרי אחז"ל בברכות גדול העונה יותר מן המברך וא"כ בזה יצאו הכל וכל אחד יכסה שלו. ואף אם לא יעשו כן הנה מצות כיסוי הוא ליתן עפר למטה ועפר למעלה והנה מה דקיי"ל דמי ששחט הוא יכסה היינו שיתן הוא העפר למטה ועפר למעלה אבל כאן כיון דכל בעה"ב נותן הוא העפר למטה א"כ כבר התחיל הוא במצוה והמתחיל במצוה אומרים לו גמור וא"כ עליו לכסות גם למעלה ואין על השוחט איסור גורם ברכה שא"צ ואם הוי בזה גרם ברכה שא"צ הבעה"ב המתחילין ליתן עפר למטה הם הגורמין כן לא השוחט זה חדא. ולולי כל זה נראה דאין זה חשש גורם ברכה שא"צ והנה מ"ש רו"מ בפתח דבריו ראי' מהל' בהמ"ד דקיי"ל דיכולין לחלק הנה חוץ ממ"ש רו"מ משם דמה דקיי"ל דאסור לגרום ברכה שא"צ היינו באם ליכא שומע כלל אבל כאן כיון דהיוצאים בברכת אחד צריכין לשמוע כל הברכות ולענות אמן והנה שומע הוי כעונה וכמ"ש רש"י בסוכה דגם באמצע תפלת י"ח יעשה כן וא"כ אף אם יוצאים בברכת אחד הוי כאלו בירך כ"א לעצמו א"כ אף כשחולקים אין כאן גרמות ברכה שא"צ. והנה חוץ זה נראה דאין בזה חשש גרמות ברכה שא"צ דכלל זה הוי רק אם הגרמא הוי ברכה יתירא לבד אבל אין בו תוספת מצוה אבל היכא דיש כאן תוס' מצוה לא שייך לומר דגורם ברכה שא"צ דהרי כנגדו מוסף מצוה ולכך אם יהי' השוחט מכסה יהי' האחד העושה מצוה ואם מכבד לאחרים שנים או שלשה עושין מצות כיסוי א"כ כ"א רוצה לקיים המצוה והוי תוספת מצוה וכבר אחז"ל והביאו רש"י בפ' בחוקותי דאינו דומה יחיד העושה מצוה לרבים העושין מצוה א"כ לא שייך בזה גורם ברכה שא"צ וז"ב לפענ"ד. ומה שרצה רו"מ לחלק דמה שאמרה התורה מי ששחט הוא יכסה היינו דוקא בעוף שלו אבל בעוף של אחר יכול הנותן עוף לומר שהוא יכסה זה אינו נ"ל דהרי הוא מתנה עמש"ב ותנאו בטל ואין בידו להתנות כן.
ובנדון הפלוגתא של התב"ש והכו"פ אם השוחט יכול לכבד לאחר הכיסוי בתורת שליחות או לא כתבתי בזה בילדותי וכעת נ"ל בקיצור להכריע כך דבאם העוף של השוחט בעצמו אז הדין כהתב"ש כיון דמצוה בו יותר מבשלוחו אבל אם העוף של אחר הנה חיוב השחיטה על בעל העוף והשוחט הוי רק שליח של בעל העוף א"כ בזה לא שייך לומר מצוה בו יותר מבשלוחו כיון דהוא עצמו רק שליח הוא ולכך נהי דהתורה אמרה מי ששחט יכסה מ"מ הוי רק שליח ולכך יכול לעשות שליח אחר ובפרט למה דקיי"ל באהע"ז סי' קמ"א דכולהו שלוחי דבעל נינהו וא"כ ה"נ אף אם יעשה השוחט שליח אחר לכיסוי הוי זה השליח של הכיסוי שלוחו של בעל העוף ומה לי זה או זה לכך יכול לעשות שליח אחר ובזה הוי בתורת שליחות דהרי אף אם השוחט יכסה אין המצוה שלו רק של בעל העוף רק דהשוחט הוי שלוחו א"כ יכול לעשות שליח אחר ובזה נמי נסתלק ערעור של רו"מ דגורם ברכה שא"צ דבזה שאני כיון דאף אם השוחט יכסה הוי רק שלוחם וגוף המצוה הוא של המשלחים א"כ אם מחזיר לכ"א את שלו אין זה בכלל גורם ברכה שא"צ ומותר: