נדון מה שהקשה ברואה מ"ת למשנה אחרונה למה נאמנת נימא עיני' נתנה באחר בשלמא לטעם אחד של הר"ן דלכך לא אמרינן שויא אנפשה חד"א מכח אפקינהו מ"ש כאן אך לטעם השני קשה עכ"ד הנה זה נראה דלא קשה מכמה טעמי אחד דבזה כיון דבנמצא על שלו ודאי תהי' אסורה לו רק בנמצא על שלה יש לחוש שמא הביאה דם ממק"א וא"כ בזה יהי' מלתא דרבנן כחוכא ואטלולא על שלו תהי' אסורה ועלי' ממש תהי' מותרת ועוד הרי זה בידו לשמור שלא תבוא הדם ממק"א וגם בזה לא תעשה כן דהרי בזה יש לה לחוש שתבא לידי קלקלה שמא באמת תראה אח"כ בבעל ב' ובעל ג' ובהצטרף זה תהי' אסורה לכל העולם אבל אם עתה לא ראתה אף דאח"כ תראה ב"פ תהי' מותרת עוד ולטעם הרא"ש ביבמות שלכך לא אמרינן שויא נפשה חד"א מכח דחז"ל ראו שרוב האומרת כן הוי מכח זה עיי"ש א"כ ממילא ברמ"ת דמגופה קחזיא ועלולה לראות א"כ בזה הוי מלתא דמסתברא להיפוך ואין דרך הרוב לומר זה מכח ענ"ב וז"פ: