שאלה להריב"ש בסי' שצ"ו הובא בש"ך סי' קס"ב ס"ק ט"ז ראובן שלוה משמעון כור חטין וכו' עד וזה גובה מעותיו והנה קיצר ולא ביאר והעולה מדבריו שהובא בב"י ששמעון לוה מראובן כור חטים ויש לו ואח"כ תבעו ראובן והשיב שחייב לו ראובן עשרה דינרין כנגדו ואח"כ נתייקרו החטים ותובע ראובן החטים ואומר שאם הוא חייב מה לשמעון ישלם לו והוא יחזיר לו החטין ושמעון טוען כיון שבשעת הזול הי' חייב לו עשרה דינרין והי' יכול לעכב החטים בעדן שהי' נאמן עד כדי דמיהן מאז עמדו החטין ברשותו ולקחם לעצמו בפרעון חובו ופסק הריב"ש שהדין עם המלוה שלעולם יש לו להחזיר חטים אלא שהוא נאמן על עשרה דינרין בטענת מגו וזה יגבה חטין וזה מעותיו עכתו"ד בב"י. והנה מלשון זה משמע כן יותר דאף אם הלה רוצה לנכות עצמו העשרה דינרין ולשלם לו המותר מה ששוה החטים יותר מעשרה דינרין ג"כ אינו נכלל רק צריך לשלם לו גוף החטין בעינא דוקא והלה ישלם לו מעותיו.
ועיינתי בריב"ש עצמו ולמדתי מדבריו דין חדש שאם הי' החטים הללו בפקדון ביד הלוה אם כבר מכרם בשעת הזול אף שלא בב"ד אעפ"כ פטור דלא גרע מגזלן שמשלם כשעת הגזלה והרי בשעה שמכרן לא הי' שוין יותר אבל אם ידוע בבירור שמכרן בשעת הזול רק שהוא טוען כן אינו נאמן אף ביש לו מגו מטעם דאין אדם משים עצמו רשע אף דלא משמע לאינשי איסורא בהכי מ"מ לא גרע מעדים שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון וכן באמנה הי' דברנו דלא משמע להו איסורא בהכי ואעפ"כ אין נאמנים עיי"ש אך דבר זה סותר למ"ש הש"ך לדעת הרמ"א בסי' קס"ט ס"ק ע"ט שנאמן הלוה לומר שיש בשטר זה ריבית אף דמשים עצמו רשע ואם באיסור ריבית הוי כן דודאי משמע לאינשי איסורא גבי לוה מכ"ש במלתא כזו דלא משמע להו איסורא בהכי דנאמן שמכרם בשעת הזול. ומה שהביא ראי' מעדים שאמרו אנוסים היינו וכו' י"ל דעדות שאני דעדות שקר חמור בעיני העולם ונזהרים בה מאוד ואף דבע"ד מסכימים משמע להו איסורא בהכי ולכך באמת בחו"מ סי' פ"ב בדיני מגו של מהר"ש מקינון במ"ש דלא אמרינן מגו היכא דמשים עצמו רשע מביא מפלוני רבעני לרצוני ולא הביא ראי' מעדים שאמרו כמו שהביא הריב"ש אלא ודאי משום דעדים שאני מיהו גם ראיות הר"ש מקינון אינו ראי' נגד דעת הרמ"א הנ"ל ביו"ד סי' קס"ט הנ"ל די"ל היכי דהלוה מוחזק וחזקת ממון מסייע מהני מגו אף להשים עצמו רשע רק לגבי עדים לא מהני כנ"ל. סוף דבר דין הנ"ל של הריב"ש תלוי בדין המבואר בסי' קס"ט הנ"ל ובש"ך שם והוי ספק פלוגתא וצ"ע לדינא וגוף דברי הריב"ש הובא בקיצור ברמ"א חו"מ סי' ע"ב סעיף י"ז בהגה"ה עיי"ש אך לא ביאר כל פרטי דינים כמ"ש כאן עיי"ש: