הנה הב"י והובא בש"ך סי' קס"א סק"ה הביא בשם הבה"ת דכל א"ר דבשטרא מנכינן לי' ולא מגבינן לי' דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וכו' אך בחידושי לפ' איזהו נשך הבאתי ראי' מהש"ס להיפוך מבעה"ת וכן המשל"מ שהביאו וביאר דבריו ועוד נראה דאף לדעת בעה"ת היינו דוקא היכא שנזכר הא"ר בשטר עצמו וכן משמע מדברי המשל"מ שנתן טעם דבאיסורא נעשה לא אמרינן כל העומד לגבות כג"ד אבל היכא שהא"ר לא נזכר בשטר כלל רק שבע"פ בחוץ הי' תנאים ביניהם או שלא הי' תנאי ביניהם כלל רק שהלוה נתן להמלוה מתנה בעבור המתנת מעותיו במשך זמן הלואה דג"כ הוי רק ריבית דרבנן כיון דהוא בלי קציצה בזה אף אם לא שילם לו הלוה עדיין אינו יכול לנכות מחובו אם יש להמלוה שטר עליו לא מנכינן לי' משטרו דשטר העומד לגבות ואין בו ספק לכ"ע הוי כגבוי וכמ"ש התוס' במס' סוטה ולכך עדיף ממשכנתא ואמרינן כל סלוקי בלא זוזי אפוקי הוא כן נ"ל.