במ"ש הרמ"א בסי' כ"ד סע"ה בהג"ה והמנהג להטריף אפי' חתך רוב המפרקת וכו' השיגו עליו הטו"ז והש"ך ולדעתי נראה ראי' ברורה מהש"ס דאסור מדינא מע"ז דף ס"ג ע"ב דפריך שם ונשחטי' משחיט ומשני אתי בי' לידי תקלה ופריך ולשויא גיסטרא ופרש"י יחתכנה לשנים וכו' דלא אתי בי' לידי תקלה וכו' והנה אין סברא לומר דכוונת הש"ס דלקרע אותה לשנים הגבה וכדומה חדא דא"כ תקשה למה נקט דוקא גיסטרא ולא נקט לנחור אותה או לעקור הסימנים כדאמרינן בעלמא נוחר או מעקר או איזה הריגה ומיתה שהורגין הבהמה ובודאי מתה בהו הבהמה יותר מהר מקריעה לשנים דהוא מיתה משונה ביותר או דלפרוך לשחטה בסכין פגום או למעלה ממקום שחיטה וכדומה הרבה שאין מספר ולמה נקט דוקא גיסטרא ועוד תקשה הרי דעת רש"י שם לעיל מובא בתוס' בע"א ובדף י"א בפרש"י דאסור לגרום טרפות בידים לבהמה טהורה וא"כ תקשה עליו מן הש"ס הזה דאם טרפות אסור לגרום לבהמה טהורה מכ"ש נבלה לשויא נבלה ממש ומה פריך הש"ס לשויא גיסטרא הרי אסור לגרום נבלות וטרפות ואף התוס' שהקשו על רש"י למה לא הקשו ממימרא מפורשת כאן לכך נראה דכוונת הש"ס להך גיסטרא האמור בפ"ג דחולין והוא בפוסקים כאן. דהיינו לחתוך המפרקת לפנים אחר שחיטה וקאי קושיא זו אלעיל מינה דפריך ונשחטי' מישחיט ומשני דלמא אתי בה לידי תקלה ואהא פריך דלאחר שחיטה לשויא גיסטרא ולחתוך המפרקת ואז ליכא חשש תקלה כיון דחתך המפרקת אסורה באכילה אף בחולין ולדעת רש"י ליכא כאן חשש דאין גורמין טרפות לבהמה דזה אין שייך רק כשהבהמה בחי' אסור לגרום לה טרפות אבל כאן כיון שנשחטה תחלה בהכשר א"כ חשוב כמתה ומותר לאכול כבר מבני מעי' וכדומה א"כ כיון שכבר היא כמתה מותר לו לעשות בבשרה מה שירצה אף לאסרו באכילה באיזה איסור שיהי' ולענין הבהמה עצמה הוי כחותך בשר בעלמא מה שחותך אחר השחיט' המפרקת ולענין תקל' ליכא חשש כיון דלאדם אסור' באמת אף בחולין ליכא חשש תקל' ומכ"ש אם נימא דהך איסור דלא לשויא גיסטרא הוי מדרבנן ואף שנלמוד מקרא הוי רק אסמכתא בעלמא א"ש יותר דאיסור זה של אין עושין לה טרפות ליכא חשש איסור דאורייתא רק בדרבנן ואין איסור לגרום טרפות לבהמה רק טרפות דאורייתא לא דרבנן לכך לתקלה ליכא למיחש כיון דעכ"פ אסור מדרבנן ולאיסור דאין גורמין טרפות לבהמה ליכא כיון דמן התורה מותר זה נראה ברור פי' הסוגיא והן אמת שלשון רש"י שפירש יחתכנה לשנים משמע שהיא עצמה יחתוך לשנים ולא פי' יחתוך המפרקת לשנים משמע שעל היא עצמה קאי לא על המפרקת דהתם בפרק השוחט נקט רש"י שלא יחתוך המפרקת לשנים וכאן לא נקט לשון מפרקת משמע דעל עצמה קאי אך מלשון שכתב יחתכנה ולא כתב יקרענה לשנים כדרך כל מקום שנקט לשנים לשון קריעה משמע מזה שהכונה שבדרך שחיטה יעשה כן בסכין כפירושנו בפרט מכח הוכחות הנ"ל מגוף הש"ס למה דוקא מגיסטרא וכנ"ל לכך נראה ברור פי' הסוגיא כמ"ש וראי' גדולה דאסור בחתך המפרקת לשנים כנלפענ"ד ברור: