הנה על מ"ש המחבר בסי' ק"ס סעיף ה' וכו' בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו זה הוי ריבית מאוחרת וכו' הנה הרב הרמ"א לא הגי' כאן ופירש לו שבשביל מעותיו הוא שולח לו כמו שהגי' לעיל גבי ריבית מוקדמת ופירש לו בשביל שילווהו כן ה"נ הו"ל להגי' הכא או עכ"פ הו"ל לכתוב באותה הגהה שכתב ופי' לו בשביל שילוהו הו"ל לכתוב נמי או בשביל מעותיו שהלוה לו כבר. לכן נ"ל דהרמ"א הוכיח מסברא דנפשי' בין הדעות דאצל הריבית מוקדמת הסברא נותנת שאין לאסור רק בפירש שבשביל כך הוא שולח דאז ניכר בשעת נתינה תיכף שנותן לשם ריבית ולכך אסרוהו חכמים דאתי למילף בריבית גמור אבל בסתם הכי אינו ניכר כלל מנתינה זו שהוא ריבית שהרי לא לוה ממנו עדיין ומי יודע זה אם נתן עיניו ללוות ממנו או לא וכיון שבשעת נתינה אין ניכר שהוא ריבית א"כ הנתינה מותרת ואף אח"כ בשעה שמלוה לו ליכא איסור כיון שבשעת נתינת הריבית לא הי' ניכר שהוא ריבית לא אתי למחלף בריבית גמור אבל בריבית מאוחרת שכבר הלוה לו א"כ אף בסתם כיון שידוע הלוואתו מכבר אף אם הוא סתם ניכר הוא בשעת נתינת המתנה שהוא בעבור זה ואז אסור דלמא אתי למחלף בריבית גמור ואף דמלשון הרא"ש בסוגיא דרבינא נתן לבני אקרא דשנוותא בדף ע"ג ע"ב משמע להדיא דאף בריבית מאוחרת בעינן פירש מ"מ הכריע בפשר בין הדיעות בריבית מוקדמת כהרא"ש ובריבית מאוחרת כהרמב"ם וכן נ"ל נכון לדינא.